האור שלי

פרק 16- צמרמורות נעימות

נקודת מבט לארה:

הסתובבתי לכיוון טיגו, ממהרת להסתלק מהשולחן שבו יושב לאו.
אני לא יודעת להסביר, אבל המבטים שהוא שלח לעברי גרמו לחום רב להתשפט בגופי וללחיי להתחמם. המחשבה על כך שהייתי קרובה אליו מעבירה בי צמרמורות נעימות. אני נמשכת אליו כל כך.

״מה יש לך?״ טיגו אומר בגיחוך, לאחר ששם לב שאני עסוקה במחשבות מאז שעזבתי את השולחן.

יומיים עברו מאז שהצטרפתי לבית הקפה, ואני מרגישה באמת שייכת. העובדים קיבלו אותי בצורה מושלמת, העבודה לא כל כך מסובכת ואני נהנת לדבר עם הלקוחות.

״כלום.. סתם״ אני מחייכת, וטיגו מהנהן.

לקוחה מבוגרת מרימה את ידה ואני מיד מתקדמת לעברה.
״היי״ אני אומרת בחיוך מתוק.
״היי מתוקה, אני יכולה לקבל בבקשה קפה קר?״ היא אומרת. בטח שהיא יכולה, היא כל כך חמודה.
״בשמחה״ אני אומרת ומסתובבת לכיוון המכונת קפה, מכינה לגברת החמודה את הקפה שלה ומתקדמת לעברה בחזרה.
״תודה אהובה״ היא אומרת, לאחר שאני מניחה את הקפה מולה.
״בבקשה״ אני מחייכת והולכת לעבר טיגו.

״את מקסימה לאר״ הוא מניח את ידו על גבי, לאחר שנעמדתי לידו.
אני צוחקת צחוק אמיתי.
״אני אוהבת לעזור לאנשים. כולם כאן פשוט נחמדים״

נקודת מבט לאו:

פאק. אני פאקינג רוצה להרוג את המזדיין הזה שגרם לקרן אור שלי לחייך. אני רוצה שהחיוכים היחידים שיהיו לה יהיו אך ורק ממני. אני רוצה להיות זה שמצחיק אותה.

למה הוא פאקינג נוגע בה?!
והמבטים המפגרים שהוא שולח אלייה מרתיחים אותי מזעם.

״אני חושב שכדאי לך לפטר אותו״ אני אומר, ומסמן עם ראשי אל עבר הבן זונה הזה.
״טיאגו? מה קרה איתו?״ הוא שואל במבט לא מבין.
הוא נגע באור שלי, זה מה שקרה.
״הוא לא מקצועי מספיק לדעתי״ אני אומר, ומתרומם מהכיסא, עכשיו אני כבר באמת צריך ללכת.

אני יוצא מבית הקפה, סביב המכונית שלי לפחות חמש מכוניות צופרות. לאחר שהן רואות שאני זה שנכנס אל האוטו, הן ממהרות לנסוע משם.

אני מתניע את האוטו ומתקשר לברונו.
״כן חמודי איך אפשר לעזור?״ הוא עונה לאחר כמה צלצולים.
״אנחנו הולכים לאימון״ אני עונה ומנתק את השיחה.
אני וברונו נהגנו להתאמן באיגרוף מאז שהיינו קטנים, היינו הולכים תמיד לאותו חדר אימונים שהיה קרוב יחסית למועדון, לכן לא הייתי צריך להגיד לו לאן להגיע.

////////////
תודה על כל הצפיות!
אשמח אם תדרגו את הפרק❤️❤️