נקודת מבט לארה:
לאו.. לאו בא להציל אותי. מהמחשבה על כך, שפתי מתרחבות לחיוך גדול.
״מה קרה?״ לאו מבחין בחיוכי, ואני מסמיקה.
״אני שמחה שבאת״ אני פולטת, ותוך שניה גם הוא מחייך חיוך כובש.
״לארה״ הוא אומר לאחר כמה דקות של שתיקה במכונית.
״על מה חלמת כשהגעתי?״ הוא שואל, ואני קופאת לרגע.
״כלום״ אני אומרת ומפנה את מבטי אל כיוון החלון.
״לארה... את לא הפסקת לבכות...״ הוא אומר ומחנה את הרכב בחנייה של... האחוזה שלו?
״אתה יכול להחזיר אותי הביתה?״ אני שואלת, מתעלמת משאלתו. האווירה הנעימה שהייתה מקודם נעלמת, ומתחלפת באווירה מעיקה.
״לארה תעני לי״ הוא פוקד, מתעלם גם הוא משאלתי.
״אני באמת לא חלמתי על שום דבר״ אני אומרת ומנידה בראשי. הוא מגחך.
הוא לא צריך לדעת על הסיוטים שלי שחזרו. פעם הייתי מתעוררת כל לילה מסיוט אחר, עד שאבא שלי ׳טיפל׳ במתאו. מאז, אני כבר לא מפחדת. אבל מה שקרה אתמול בלילה... מה שקרה שם, את זה אני לא אשכח. אני לא אשכח איך הזקן המפחיד הכה אותי, תלש ממני את בגדי ומשך בשיערי. אני לא אשכח את הצרחות שלי. אני לא אשכח איך בכמה שניות חזרו אלי כל הזכרונות ממתאו. ככה, במכה אחת, כל מה שחוויתי וניסיתי להדחיק כמה שיותר, חזר אליי בשנייה.
״אני שמעתי אותך... את צעקת לו להפסיק... את צעקת מתאו״ הוא אומר, אני נדרכת ופני נרטבות מהדמעות שממהרות לרדת, הן יורדות כמו מפל מים ענק. לאו מתקרב אלי ומנגב את דמעותי בעדינות.
״ס..סליחה״ אני ממלמלת. איף, אני כזאת בכיינית.
״על מה סליחה?״ הוא שואל, אני לא עונה.
״היה לי סיוט אתמול. זה סתם... באמת״ אני אומרת בקול צרוד, לאחר שנרגעתי טיפה.
״זה לא סתם. מה הם עשו לך שם? זה בגללם את בוכה?״ הוא מסיים את המשפט בכעס.
״ל..לא.. כאילו כן... אני יכולה לחזור הביתה בבקשה?״ אני מייבבת.
״את הולכת לישון באחוזה שלי. אף מקום אחר לא בטוח בשבילך כרגע. הם בטח הולכים לחפש אותך עכשיו, ואני לא יכול לתת לך לסתובב בחוץ.״ הוא אומר בטון קר.
אני מהנהנת.
״לכמה זמן זה יימשך?״ אני שואלת.
״עד שהאיום יוסר. אני מבטיח שאשתדל כמה שיותר מהר.״ הוא אומר.
״עכשיו.. תעני לי.״ הוא פוקד.
אוי אלוהים, הוא לא הולך לעזוב את הנושא?
״הם הכאיבו לי רק פעם אחת, מתי שהגעתי. הם רצו להבהיר לי שזה לא יגמר טוב אם לא אקשיב להם״ אני מבחינה בלסתו של לאו ננעלת, ואני ממשיכה.
״הם הכריחו אותי כל לילה לצאת ולהצטלם. הם היו נוגעים בי ומרביצים לי, אבל חוץ מזה שום דבר.״ אני מפסיקה לרגע, לוקחת נשימה עמוקה וממשיכה לספר.
״עד אתמול. איזה זקן אחד לקח אותי לחדר, הוא נעל אותי וקרע ממני את הבגדים. הוא הרביץ לי חזק ונגע בי, לאחר מכן הוא החזיר אותי למיטה ואז היה לי סיוט. זה הכל״ אני מחליטה להשמיט את החלק על מתאו. לאו מהנהן ומחייך חיוך אכזרי.
״לזקן ההוא קראו מתאו?״ הוא שואל, ואני מהנהנת.
//////////////
אמאלה! אתם לא מבינים איך אני שמחה, הסיפור שלי מתקרב בצעדי ענק אל עבר האלף צופים! אני כל כך מתרגשת, תודה על הכל❤️
* אני מצטערת אם לפעמים לוקח לי זמן להעלות פרק, או אם הפרקים שלי קצרים, בכל מקרה אני משתדלת כמה שיותר:)
YOU ARE READING
האור שלי
Romantizm!!הספר גמור!! לאו הוא האח הקטן במשפחת באג׳ו. כאשר אחיו הגדול, הקאפו, נחטף ונהרג, לאו עולה לשלטון. יש לו אחריות גדולה יותר, כל המאפיה בידיים שלו. הוא צריך להתמודד עם תפקיד חדש, וכך גם עם חיים חדשים. במקביל, הוריה של לארה מחפשים לה שידוך, היא כבר הגיע...
