האור שלי

פרק 15- עצבים

נקודת מבט לאו:

״אני אשלם לך... אני מבטיח!״ הבן זונה ממלמל.
הוא פאקינג איחר בתשלום שלו שבע פעמים! הוא גנב ממני כמויות אדירות של חומר.
שבע פעמים מזויינות שוויתרתי לו. הוא פאקינג זימן את המוות שלו עכשיו.
״תסתום״ אני פוקד עליו, תוקע סכין אחת בבטנו ומשאיר אותה שם.
אני לוקח סכין נוספת ומשאיר אותה תקועה בתוך היד שלו, כך גם ביד השניה.

החדר מתמלא בצרחות כאב, והדם משפריץ לכל עבר. הוא לא שילם לי, אז עכשיו הוא ישלם בחייו.

לאחר שסיימתי להוציא את העצבים שלי, יצאתי מהחדר, ניקיתי את זרועותי והחלפתי בגדים.

בחודש האחרון לא הפסקתי להתעצבן מכל דבר קטן, הייתי מבלה את כל הלילה בעינויים ומכות.
כל הפגישות שהיו לי בחודש הזה נקטעו באמצע בגלל התפרצויות הזעם שלי. ברונו לא הבין מה עובר עליי, מה שגרם לי גם להתעצבן. הוא לא הפסיק לשאול אותי מה קורה לי, כשאני בעצמי לא יודע את התשובה.

צלצול הטלפון נשמע מתוך כיס הג׳ינס שלי, וישר מיהרתי להוציא אותו ולענות לשיחה.
״כן?״ אני שואל, אין לי שום סבלנות לשיחה עכשיו.
״אתה מגיע?״ הקול של פיירו נשמע מבעד לקו. שיט, שחכתי שקבעתי איתו.
״עוד חמש דקות אני אצלך״ אני עונה ומנתק את השיחה, בזמן שאני מתקדם לכיוון הרכב שלי. אני מתכוון לסגור איתו את עניין הכספים וללכת. כבר מלא זמן שפיירו מתעקש שאני אגיע, אבל לא מצאתי את הזמן. אני לא מסוגל יותר לשמוע אותו.

אני מחנה את המכונית שלי מעל המדרכה בדיוק מול הכניסה של הנייט פייסט.
אני אסיים את זה מהר, אז אני מקווה שהמכונית שלי לא תפריע לאף אחד עד אז. גם אם היא תפריע, לא אכפת לי.
פיירו עומד בכניסה ומקבל את פני לשלום, אנחנו נכנסים לבית הקפה ומתיישבים באחד השולחנות.

-
״טוב, תודיע לברונו מה בסוף סגרנו ותעביר לו את המסמכים כמה שיותר מהר״ אני אומר לפיירו בקול קר ומפחיד, הוא מהנהן ואני מתכוון לקום מהכיסא וללכת, עד שקול עדין נשמע באוזני, קול שלא שמעתי כבר כמעט חודש.

לארה?

אני מיד חוזר לשבת בכיסא, מפנה את מבטי אל עבר המלצרית היפה ביותר שראיתי.
תוך רגע כל העצבים שנבנו בתוכי בחודש האחרון נעלמים כלא היו, ומתחלפים ברגש לא מוסבר.
״בבקשה״ היא אומרת בחיוך ובפנים סמוקות ומניחה מולי קפה שחור.

פאק. פאק. מה היא עושה כאן?

כשהסתכלתי עליה אחרי חודש שבו לא ראיתי אותה באף מקום, כל חוט מחשבה שעבר בי השתבש לגמרי. המכנסיים שלי פתאום נהיו צמודים והלב שלי התחיל לדפוק במהירות.
הקרן אור שלי, אני כמעט שחכתי ממנה.

לאחר שלקחתי את כוס הקפה שלי, היא מסתובבת והולכת לכיוון הקופה. עיני לא עוזבות אותה לרגע. אני מרגיש את פיירו מביט בי כאילו נפלתי מכוכב, אבל לא אכפת לי, המוח שלי קפץ בנג׳י כרגע ואני לא מסוגל לחשוב על דבר אחר שהוא לא היא.

///////////
300 צפיות! תודה על הכל:)
מה אתם חושבים על הספר בנתיים?❤️