נקודת מבט לארה:
אני שוכבת על מיטת השיזוף, מתבוננת במים בבריכה. ג׳ולייט כבר שלחה 2 הודעות, אבל אני לא מוצאת את הזמן המתאים לכתוב לה.
ברונו הודיע לי בבוקר שהם הגבירו את השמירה. אני לא כל כך יודעת למה, ומה קרה בדיוק, אבל זה רק מבאס יותר, כי כנראה שבזמן הקרוב בכלל לא אוכל לתקשר עם ג׳ולייט.
אני מתרוממת מהמיטה ונכנסת לאחוזה, לוקחת את בקבוק קרם ההגנה, ומורחת על גופי שהתחיל לשרוף, עוד שכבה. אני מסתכלת סביבי, אף אחד לא נמצא בסלון. אני רצה לכיוון השירותים, לפני שמישהו יגיע. אני נועלת את הדלת, ומוציאה את הטלפון שלי.
ג׳ולייט: היי
ג׳ולייט: מה קורה?
אני קוראת את 2 ההודעות ששלחה, ולפני שאני מספיקה לענות, הודעה נוספת נשלחת.
ג׳ולייט: את יכולה לדבר?
אני מקלידה במהירות, ומיד עוצרת כשאני שומעת צעדים כבדים מחוץ לדלת.
״לארה!״ אני שומעת מישהו צועק את שמי.
אני שולחת את ההודעה ופותחת את הדלת, מחביאה את הטלפון מאחורי גבי.
״אני כאן״ אני אומרת לחייל של לאו שהיה מולי. הוא מהנהן, ואני חוזרת אל הבריכה.
אני לא יכולה להסתכן עכשיו שידווחו ללאו, לכן כתבתי לה שהגבירו את השמירה ויקח לי קצת זמן לכתוב לה. אני מקווה שאף אחד לא עלה עליי, ושהיא לא כועסת.
לאו. המחשבות שלי מיד נודדות אליו. כבר צהריים, עוד מעט ערב. הוא אמור להגיע בקרוב.
אני לוקחת קצת זמן לחשוב על כל מה שקרה, על איך הוא הציל אותי בפעם השלישית, איך הוא הרים אותי בקלילות ורץ איתי כמה קילומטרים, בזמן שהרג כמה מאות חיילים. אני מעריכה אותו מאוד. הוא בקושי מכיר אותי, ובחיים לא דיברנו באמת, לכן זה אפילו קצת מוזר לי שהוא ידע שנחטפתי, ועוד יותר מוזר שהוא בא להציל אותי.
בזמן האחרון אני מרגישה מאוד בנוח איתו, אני שמה לב למאמצים שהוא מפגין. הוא הקאפו, הוא לא אמור לעשות את זה.
הסיוטים שלי חזרו, ולא משנה כמה ניסיתי להתעלם מהם, כמה ניסיתי לחשוב על דברים אחרים, לא יכולתי להתנגד לסיוטים שתקפו אותי בלילה. הייתי קמה בשעות מאוחרות, וכשהייתי יוצאת מהחדר, אף אחד לא היה באחוזה, מלבד עשרות חיילים.
השעות עוברות להן, וכבר נהיה מאוחר, התחיל להתקרר בחוץ, אז החלפתי את בגד הים שלי לבגדים נוחים וחמימים יותר. לאו היה אמור לחזור ממזמן, ואני מתחילה לדאוג.
רעש חזק מהכניסה עוצר את מחשבותי, אני קופצת בבהלה ומסתובבת לאחור, פוגשת בלאו. בגדיו רטובים מדם, על זרועותיו הגדולות שריטות רבות וסימנים. אני נרתעת מעט מהמראה הנוראי ומריח המוות, אך בכל זאת מתקדמת לעברו. ״מה קרה לך?״ אני שואלת בדאגה. לאו מתעלם ממני ומתקדם אל המסדרון.
״לאו?״ אני מגבירה את צעדי וחוסמת אותו, לאחר שלא קיבלתי מענה.
״לארה תתני לי להתקדם!״ הוא נוהם, שולח את ידו כדי להזיז אותי, אך כששם לב שעל ידיו הדם עדיין טרי, הוא מוותר ועוקף אותי מהצד.
אני נבהלת מטון דיבורו.
לאו בחיים לא הרים עליי את הקול, אפילו לא טיפה, לכן זה לא היה רגיל לי. למרות שאני יודעת שהוא ראש מאפיה, מעולם לא יצא לי לראות את הצד האכזרי שבו.
אני מהנהנת לעצמי בעצב, וחוזרת לבריכה.
לפני שאני מספיקה להתיישב על מיטת השיזוף שלי, גוף גדול דוחף אותי יישרות אל הבריכה, אל המים הקפואים. גל קור עוטף אותי בשנייה, עד שאני מתרגלת למים. אני מסתובבת לבדוק מי דחף אותי. כשאני רואה את ברונו, אני מזעיפה את פני.
״ברונו! אתה חתיכת מטומטם!״ אני צועקת, וכשהוא מתחיל לצחוק בקול, אני נהיית יותר עצבנית.
״תעזור לי לצאת כבר! אני קופאת מקור!״ אני צועקת שוב.
״בסדר, בסדר!״ הוא נכנע, ושולח את ידו לעברי. אני תופסת בידו ומושכת אותו בחוזקה לבריכה. הוא נופל, שוקע בתוך המים, ואני צוחקת עד שמתחיל לכאוב לי הגרון.
״אני אהרוג אותך!״ הוא נוהם, לאחר שמסדיר את נשימותיו ומסדר את שיערו. אני מוחקת את חיוכי כשאני נזכרת שהוא באמת יכול לעשות את זה, וכשהוא שם לב לפרצופי הוא חוזר לצחוק גם הוא.
נקודת מבט לאו:
אני מסרק את שיערי, לאחר שהתקלחתי ושטפתי ממני את כל העצבים והדם. להרוג את סמואיל באמת היה מעייף, אבל להרוג את מנוטארו היה כבר רמה אחרת. הוא לא הפסיק לזרוק הערות שהעלו לי את העצבים לשמיים, נלחמתי בעצמי להרוג אותו בשנייה הראשונה.
סיימתי איתו בהרבה פחות זמן ממה שתכננתי, אבל רמת האיפוק שלי הגיעה לסופה.
כשחזרתי הביתה, לא הייתי מסוגל לשמוע אף אחד, לכן ישר הלכתי למקלחת, כדי שלא אעשה דברים לא בשליטתי.
אני יוצא מהמקלחת כשמגבת עוטפת את גופי התחתון, אני מלביש על עצמי חולצה ענקית, בוקסר ומכנסי טרנינג. לאחר שאני מסיים, אני יוצא מחדרי ומתקדם במסדרון, לכיוון הבריכה, להסביר את עצמי בפני לארה על מה שקרה.
״ברונו!״ לארה צוחקת. אני מתקדם אל החלון, שם אני רואה את לארה משפריצה על ברונו מים. שניהם עם בגדים ונעליים, רטובים מכף רגל ועד ראש, צוחקים ונהנים.
אני מרגיש צביטה קטנה בחזי. הייתי מתחלף עם ברונו בכיף.
אני מביט בהם כמה דקות, לאחר שאני מוותר והולך לישון.
///////////////////
היוש❤️ רציתי לדעת מה אתן חושבות על הפרק:)
בבקשה תגיבו ותדרגו, זה עוזר לי מאוד.
תודה
YOU ARE READING
האור שלי
Romance!!הספר גמור!! לאו הוא האח הקטן במשפחת באג׳ו. כאשר אחיו הגדול, הקאפו, נחטף ונהרג, לאו עולה לשלטון. יש לו אחריות גדולה יותר, כל המאפיה בידיים שלו. הוא צריך להתמודד עם תפקיד חדש, וכך גם עם חיים חדשים. במקביל, הוריה של לארה מחפשים לה שידוך, היא כבר הגיע...
