נקודת מבט לאו:
ירייה, עוד אחת, עוד שלוש, ארבע.
אני כבר לא סופר את מספר הכדורים שנפלטים מאקדחי. אני לא רואה בעיניים, כל אחד שעומד בדרכי, מוצא את מותו.
הדבר היחיד שאני מסוגל לחשוב עליו הוא הסבל של לארה, מה שגורם לכעס שלי להתעצם. אני הולך להוציא אותה.
פאקינג פאק, מה שאף בחורה לא הצליחה לעשות ב23 שנים, לארה עשתה בכמה שבועות.
היא הבחורה היחידה שעברה לי במחשבות, שהצליחה להזיז לי את הלב, אפילו קצת.
אני מתחמק מכל הכדורים שעפים לכיווני, ממשיך לירות ולהרוג בלי הפסקה. השעה כבר מאוחרת, כל הרחובות חשוכים והאנשים ישנים.
פלשתי לטריטוריה הרוסית בלי לחשוב פעמיים. התמונות ששלחו לי הספיקו לי לגמרי, אבל הסרטון עבר כל גבול. אני וברונו תכננו תוכנית במשך כמעט שבוע, חשבנו על כל פרט ופרט אבל לא סיימנו עדיין. תכננו להיכנס לכאן בשלב יותר מאוחר, אבל אני לא מסוגל יותר. אני חייב לראות אותה עכשיו. אני חייב להציל אותה עכשיו.
אני וברונו איתרנו את לארה, למדנו את סידורי השמירה על הבניין ואת המיקום. אני רק צריך להבין איך להוציא אותה משם.
ככל שאני מתקרב יותר ויותר אל הבניין, רעש מוזר נשמע. בנוסף אל רעש הצרחות והייריות, אני שומע יללות בכי מוזרות. זאת לא לארה שלי, נכון?
״מ..מתאו״ קול חלש מאוד נשמע, לאחר שכל האנשים מתו.
אני עוצר במקום, מנסה להקשיב.
״תפס..תפסיק״ אותו קול נשמע בין כל השקט בחוץ. אני מנסה לזהות מאיפה הקול מגיע, עד שאני נעצר על הכתובת. פאק.
אני רץ בכל המהירות, בכל הכוחות שיש לי, אני מגיע לבניין ומטפס על עץ גבוה שנמצא לידו, קופץ ממנו אל עבר הבניין ונוחת על מרפסת דקה שמובילה אל חלון. היבבות מתחזקות יותר ויותר, ומבלי לחשוב פעמיים אני פורץ את החלון וקופץ פנימה.
״בבקשה.. אני מתח..ננת״ לארה מתכווצת בתוך השמיכה. אני הולך לעבר המיטה ומלטף את גופה. היא חולמת.
״לארה..״ אני לוחש לאוזנה. היא חייבת לקום.
״הכל בסדר... זה רק חלום״ אני ממשיך. היא פותחת את עיניה ומסובבת את ראשה לעברי. באותה השנייה היא קופצת בבהלה ונתקעת עם הראש בקיר. פאק, כל הפרצוף שלה מלא בדמעות. על מה היא חלמה לעזעזל?!
״ל..לאו״ היא לוחשת, וחיוך קטן עולה על פניה, מה שגורם לפרפרים להתעופף בבטני.
״כן. הכל בסדר. בואי, אנחנו חייבים לעוף מכאן.״ אני לוחש ומרים אותה על ידיי, וחוזר לכיוון החלון. היא קלה כמו נוצה.
בום
אני מסתובב במהירות אל כיוון הדלת, פוגש שם בחייל רוסי.
פאק פאק פאק.
אני יורה לו בראש וחוזר אל החלון, קופץ החוצה ונוחת על הרצפה. חיילים מתחילים לצאת מהבניין. אני יורה לכל כיוון, בזמן שאני רץ בכל המהירות אל כיוון הרכב שלי. אני נעצר מאחורי עץ ומניח את לארה על הרצפה. ״חכי כאן לארה״ אני אומר.
״לאו... אתה תמ..תמות״ היא לוחשת בבכי.
״הכל בסדר״ אני אומר ורץ קדימה אל החיילים, פוגע בראש של חמישה.
אני טוען את האקדח שוב וירה בראש של עוד כמה חיילים, חוזר אל העץ ומרים את לארה.
-
אני חוגר את לארה ואותי, בזמן שאני מתנשף מכל המאמץ. כל גופי מלא בשריטות ומכות, אך אני ממהר להתניע את האוטו כדי לעוף מכאן כמה שיותר מהר. הבכי של לארה מתחזק.
״מה קרה לארה?״ אני שואל.
״ירו..ירו בי״ היא מייבבת. אני מיד עוצר את האוטו ברחוב נטוש, ומסובב את ראשי לכיוונה. פאק.
״חכי רגע״ אני אומר ויוצא מהאוטו, פותח את הבגאג׳ ומוציא ערכת עזרה ראשונה. אני חוזר למושב של לארה ומטפל בה.
״לארה, זה קצת יכאב. את יכולה להחזיק בי אם את רוצה״ אני אומר, מוציא בזהירות רבה את הכדור מידה, ומניח את פד האלכוהול. אני מחטא את מקום הירי טוב טוב, בזמן שאני שומע את הבכי של לארה, ומרגיש את ידה מחזיקה בבטני, מה שמעמיד לי את הזין בשניה. פאק לארה.
/////////////////
תודה על 100 דירוגים! אני פשוט בהלם! ואנחנו מתקרבים ממש אל 1000 צפיות אז תודה רבה:) אוהבת❤️
YOU ARE READING
האור שלי
Roman d'amour!!הספר גמור!! לאו הוא האח הקטן במשפחת באג׳ו. כאשר אחיו הגדול, הקאפו, נחטף ונהרג, לאו עולה לשלטון. יש לו אחריות גדולה יותר, כל המאפיה בידיים שלו. הוא צריך להתמודד עם תפקיד חדש, וכך גם עם חיים חדשים. במקביל, הוריה של לארה מחפשים לה שידוך, היא כבר הגיע...
