האור שלי

פרק 18- כאב

מקודת מבט לארה:

״אבא, אני אחזור מוקדם הביתה, הבנתי״ אני אומרת לאבא שלי בטלפון בפעם העשירית להיום.
״בסדר לארה, תתקשרי אליי״ הוא אומר ומנתק את השיחה.

אני ממהרת להביא לקבוצת החיילים את המנות שהזמינו, בדרך לוקחת כמה הזמנות. אני מתה מעייפות.

״טיגו תחליף אותי״ אני צועקת לעבר טיגו בזמן שאני מורידה את הסינר מגופי ורצה לשירותים.
פאק, למה כל כך עמוס היום?

לאחר שאני יוצאת מהשירותים, אני מורידה את המים ושוטפת את ידי. בוחנת את שיערי במראה, ומתקדמת לכיוון היציאה.

״מה-״ אני נעצרת ואומרת בהלם, בדיוק מתי שיד ענקית תופסת אותי ומחזירה אותי לתא השירותים. איש זר מרים אותי בקלות וקופץ ביחד איתי מחוץ לחלון. אנחנו נוחתים על הרצפה המלוכלכת ונכנסים אל תוך וואן שחור ענקי.

הכל קורה כל כך מהר, ובלי לשים לב אני יושבת בתוך הרכב כשמסביבי עוד 3 בחורים ענקיים.
״מה אתם עושים? למה אני כא-״

חושך.

-
אני פותחת את עיני, סביבי הכל חשוך ואני שומעת אנשים צוחקים מבעד לדלת. איפה אני?

כאב נוראי עובר בכל גופי, ואני מיד מתקפלת בתוך עצמי. אה יופי, אני גם קשורה.

הדלת נפתחת, והחדר מתמלא באור מבחוץ. כשהחדר מואר אני מסוגלת לראות את החדר שאני נמצאת בו. מולי יש כיסא עינויים, ולידו יש שולחן שבו נמצאים סוגים רבים של סכינים. אוי אלוהים.

מה עשיתי?

החבלים שקשרו אותי משתחררים, והבחורים נושאים אותי אל עבר הכיסא. ״מ..מה אני עוש..עושה כאן?״ אני מייבבת.
״משלמת את המחיר של הקאפו״ הוא מחייך חיוך מרושע.
אני מרגישה את הדמעות שנוזלות מפני ומרטיבות את חולצתי. הבחור מתקדם אליי עם סכין חדה בידו, משוטט איתה על כל גופי, עד שנעצר ברגליים. אני ממשיכה לבכות ולצרוח בזמן שהבחור חותך את עורי, ומשרטט עליי צלקות שישארו לתמיד.

״תראי... לארה״ הוא ממשיך לדבר, אך אני עסוקה בטיפות הדם שנוזלות מרגלי אל הריצפה.
״מסתבר שיש לקאפו חולשה מסויימת״ הוא אומר ומסובב את הסכין על האצבע. לאו? למה הוא קשור איכשהו לכל החטיפות שלי?!
״אנחנו כאן כדי להוריד אותה... ואותו״ הוא צוחק, ואני מרימה את מבטי מהריצפה.
״איזו חולשה?״ אני שואלת. למה אני קשורה לזה?
״את״

מה?

״אני לא חולשה שלו, בבקשה תוציאו אותי מכאן״ אני מתחננת.
הבחור צוחק בצחוק מתגלגל ומפחיד. ״החטיפה הקודמת שלך אישרה לנו את זה. הוא בא להציל אותך, הוא השתגע מדאגה אלייך. ברגע שהוא יגיע לכאן, שניכם תמותו במקום.״ הוא אומר. אלה אןתם אנשים מהחטיפה הקודמת?

הדמעות שלי לא מפסיקות לרדת, ואני ממלמלת לעצמי דברים שאני בעצמי לא מבינה. אני חייבת למצוא דרך לצאת מכאן.

בחור נוסף נכנס לחדר וטורק את הדלת. הוא אומר כמה דברים לבחור הראשון בשפה שאני לא מבינה, ולאחר מכן הם מהנהנים שניהם. הבחור הראשון חוזר אל שולחן הסכינים ואני עוצמת את עיני בחוזקה.

״זה קורע, הוא בדיוק גילה שחטפנו אותה״ הבחור השני מתפרץ בצחוק מול טלוויזיה. ״הוא בחיים לא ימצא אותנו״ הבחור שמחזיק בידו עכשיו מחבט וסכין צוחק גם הוא.
אם לאו לא יוציא אותי מכאן, זה הסוף שלי.

המחשבות שלי פוסקות ברגע שאני מקבלת חבטה חזקה לראש שלי. אני מרגישה סחרחורת נוראית והראש שלי כבד וכואב בצורה שבחיים לא הרגשתי.
״בבקשה... בבקשה תפסיקו״ אני מתחננת, כולי כבר רטובה מדם ודמעות, אני גמורה מעייפות ומכאבים.

״רק התחלנו״

/////////////
500+ צפיות! תודה על הכל:) אני לא קולטת בכלל!!
אני כל כך מצטערת שלקח לי זמן להעלות פרקק, אני עכשיו באמת אשתדל❤️