האור שלי

פרק 13- איך?

נקודת מבט לארה:

אני פוקחת את עיני, גל של אור תוקף אותי ועיני מצטמצמות קצת.
אני מנסה להתיישר, בהתחלה אני לא מרגישה את הגוף שלי, ולאט לאט התחושה חוזרת אליי.

גופי לבוש בפיג׳מה, כבר לא בשמלת החתונה שלי. אני שוכבת על מיטה, ולאחר כמה שניות אני מזהה את החדר שלי.

איך הגעתי לכאן? לא הייתי אמורה להתחתן?
איפה בעלי?

אני מרגישה בחילה מטפסת בגרוני, ואני ממהרת לקום לכיוון השירותים, להוריד את התכולה ששתיתי אתמול. אני זוכרת ששתיתי הרבה, לנסות להנחם ולשכוח את הסיבה לאירוע.

לאחר כמה שניות אני מרגישה את שיערי מורם למעלה, ואני מסתובבת בכדי להבחין בדמות שמאחורי.

״אוי נסיכה שלי, את לא מבינה איך דאגתי״ אמא שלי אומרת, ואני מחייכת אליה חיוך מנחם, מנסה להראות לה שהכל בסדר, למרות שהכל ממש לא.

״איך הגעתי לכאן אמא? איפה אדריאנו?״ אני שואלת, מנסה למצוא תשובות לכל השאלות שמתרוצצות לי בראש.

״חמודה שלי, את התעלפת. כולנו דאגנו לך מאוד, הקאפו ביקש שלא תתחתני״

לאו? מה הוא עשה? למה שהוא יבקש דבר כזה?
אני כל כך מבולבלת.

-

אני גוללת בשיחות האחרונות בטלפון, ומחפשת את השיחה עם לאו. אני עושה את זה בזריזות, ובלי לחשוב פעמיים, אני מיד מתקשרת למספר.

״הלו?״ אני אומרת בקול חלש, לאחר שנזכרתי שאני לא יודעת בדיוק מה להגיד.
״לארה? קרה משהו? פאק!״ הוא אומר בקול דואג, ואני מעלה חיוך קטן לאור הבעת הרגש הזאת שלו.
״לאו, למה ביקשת מאבא שלי שאני לא אתחתן עם אדריאנו?״ אני שואלת, יכולה לשמוע את נשיפת ההקלה מבעד לקו.
״את התעלפת, לא יכולתי לתת לאבא שלך לחתן אותך מיד אחרי זה.״ הוא אומר.
יש משהו בדבריו, אבל אני יודעת שזה לא הכל.
אני שמחה שאני לא הולכת להתחתן, ובנוסף גם על זה שלאו דואג לי. אני חושבת שהוא בכלל לא שם לב להבעות רגש האלו.
״תודה...״ אני אומרת, ומנתקת את השיחה.

-
נקודת מבט לאו:

שקר. רציתי אותה לעצמי, בגלל זה לא הסכמתי לאבא שלה לחתן אותה.
הלב שלי היה על 200 כשהיא התקשרה אליי. הייתי בטוח שקרה לה משהו, ואני אפילו לא יודע למה דאגתי כל כך.
הרגשתי שאני מסוגל לקפוץ מהגג בשביל להציל אותה, ופאק, א..איך? איך זה קרה שאכפת לי ככה מבחורה?

אף פעם לא התאהבתי. סטוצים זה הדבר היחיד שהיה לי עם נשים, וגם זה, ברוב הפעמים אחרי דקה אני כבר שוכח איך קוראים להן.
אני לא נשאר אפילו לא שניה אחת יותר, ברגע שמסיימים, אני הולך וממשיך בחיים שלי כרגיל.
בזמן האחרון הייתי הולך בעיקר לנורה, כי היא הייתה היחידה שלא עושה מזה סיפור, לא מבקשת להישאר ודברים כאלה, זה היה לשנינו הכי נוח.
אבל עכשיו... עכשיו אני לא מצליח לחשוב על שום דבר חוץ מהעיניים הכחולות של לארה.. השפתיים התפוחות והורודות שלה, שנראות כמו סוכריה טעימה ומתוקה, השיער הזהוב שלה.. אבל בעיקר הקול שלה. הקול העדין והיפה שלה לא יוצא לי מהפאקינג ראש לדקה.

היא שלי.

דפיקה בדלת נשמעה, אדריאנו נכנס לחדר המשרד שלי, בחולצה לבנה מכופתרת ומכנסי בלייזר שחורים.
״כן?״ אני שואל
״אתה מוכן להסביר לי מה זה היה אתמול?!״ הוא נוהם.
פאק, אני הקאפו שלו! מי הוא חושב שהוא?
אני נעמד ומחזיק בגרונו, דוחף אותו ומצמיד אותו לקיר.
״אתה פאקינג לא הולך לדבר אליי ככה! שמעת?!״ אני צורח עליו.
הוא בולע את רוקו, ורק אז מבין מה הוא עשה הרגע.
״אני מצטער קאפו, לארה הזאת, רציתי אותה. למה היא לא מתחתנת איתי?״ הוא שואל, הפעם בקול חלש יותר.
״כי גם אני רוצה אותה.״

///////////
אמאלהלהלהללהלה אני בהלם שיש לסיפור שלי 200 צפיות!! אני כל כך מודה לכם, אתם לא מבינים איך זה משמח אותי שאתם אוהבים את הסיפור שלי, ובתור תודה העלתי היום שני פרקים❤️❤️