האור שלי

פרק 7- עבודה מלכלכת

נקודת מבט לאו:

הדלת נפתחת. היא עומדת שם, ולצידה שני שומרים. מאחוריהם אדריאנו. עייניה של לארה נפוחות, אדומות. פרצופה חיוור למדי, וזרועותייה אדומות. הבגדים שלה נקרעו, והשיער שלה מקורזל.

אני נשבע שאני אזיין כל אחד מהרוסים האלה. זה לא מגיע לה.

״לארה״ אני אומר בטון קר. היא מרימה את עינייה אליי
״תנוחי בחדר האורחים. את לא יכולה לחזור ככה הביתה.״ אני אומר ומפנה את פניי לכיוון אדריאנו, שמיד מחזיק בידה ומלווה אותה לחדר האורחים. אף אישה אף פעם לא ישנה בבית שלי.

אני שומע כמה צפירות של מכונית מחוץ לדלת, יוצא לבדוק מי זה.
״הם מחכים לך במרתף״ ברונו צועק מהרכב, ונוסע.
הצעצועים שלי מחכים לי במרתף

אני יורד לחנייה, מוציא את המפתחות מהכיס ויוצא אל עבר הטיים רוק. בדרך אני עושה כמה שיחות טלפון חשובות וקובע פגישות. כמה משלוחים שהגיעו וכמה עדכוני בנייה חדשים. כשהגעתי, החנתי את הרכב מאחורי המועדון, בסמטה נטושה, ולקחתי איתי כמה בגדים נקיים, כדי שאוכל להחליף אחר כך. זו עבודה מלכלכת.

בחדר חיכו לי שני אנשים קשורים לקיר, פניהם מכוסות קצת בדם, כנראה ברונו הכה אותם לפני.
אני כל כך אהנה לשמוע אותם צורחים מכאבים, רוקדים בכיסאות שלהם. זה מחזה יפה לעיניים.

״מוכנים לקצת כיף?״ אני שואל בשמחה. אני מוכן בהחלט. הבחורים מחייכים, מסמנים לי שהם מוכנים.
״איפה אח שלי, חברים?״ אני שואל בחיוך חולני
הוא מלמל משהו ברוסית שלא הצלחתי להבין לאיש השני. מאז שאני עוסק יותר בעינייני המאפיה, למדתי קצת רוסית ועוד כמה שפות, כדי שיהיה לי יתרון על האוייב. בשיחות טלפון למשל, אני יכול להבין על מה הם מדברים.

האיש השני ירק לכיווני, אז לקחתי סכין ותקעתי אותה ביד שלו. ״חבל חמודי, אתה לא רוצה לעשות את זה ארוך יותר.״ אמרתי. היה ברור לי שהוא לא יענה לי בשאלה הראשונה, אני צריך להתחיל להכאיב לו ואז הוא יתחיל לזמר.

״נתחיל בשאלות קלות יותר.״ גיחכתי, והסתובבתי הלוך ושוב בחדר.
״למה היא דווקא?״ הסתובבתי אל עבר שולחן הסכינים, ובחרתי את הסכין הפחות חדה, והחזקתי אותה בידי, הסתובבתי אל עבר הבחורים והתקדמתי לכיוונם.
״אתה לא מפחיד אותנו. אתה לא תוציא ממנו מילה.״ הוא אומר, בקול חלש. אני לא מפחיד אותם. כן, ברור.
״אנחנו עוד נראה״ לקחתי את ידיו של האיש וכרתתי לו את הזרת. כל מילה, אני אכרות לו אצבע אחרת, עד שאני אצטרך לכרות איברים. האיש כיווץ את עיניו בכאב, פולט צוויחה קטנה. מה הוא, בחורה? זה רק התחיל אחי.

״רוצה לענות?״ אני שואל אותו שוב
״אתה חושב שזה מזיז לי?״ הוא שואל. לא, אבל זה תכף יזיז לך, אל תדאג. לקחתי את הסכין, וכרתתי לו את הזרת מהיד השנייה, בזמן שאני מחייך אליו חיוך גדול ומפחיד. ״זה גם לא מזיז לך את קצה הזרת השמאלית?״ אני מתגרה בו. הוא בדיחה.
האיש מתכווץ בכאב, פולט צווחות קטנות. צחקתי בקול.

״תענה״ פקדתי עליו.
״הכתבה, חשבנו שהיא חולשה שלך, שתבוא להציל אותה. צדקנו״ רק כרתתי לו שני אצבעות והוא כבר מתחיל לזמר. הוא פשוט רכיכה. ״ידעתי שאתה יכול, בייבי״ אמרתי לו ועברתי אל הבחור השני, ״הוא רק הכאיב לך קצת, וכבר אתה מתחיל לגלות הכל?״ הבחור השני אמר לבחור הראשון ברוסית, המשכתי להתקדם אל עבר הבחור, עושה את עצמי כאילו לא הבנתי מה הוא אומר.

בגלל שהבנתי שהוא לא מתכוון לדבר על ההתחלה, חסכתי לי ולו זמן, וכרתתי לו שלוש אצבעות מיד ימין. ״איפה אח שלי?״ שאלתי. הסבלנות שלי לאט לאט הולכת ואוזלת. הוא מניד בראשו, כאילו לא שם לב שכרתו לו אצבעות, ממשיך בשלו. הוא בהחלט יותר חזק מהבחור השני. לכן, המשכתי לכרות, אצבע, אצבע, עברתי כבר ליד השנייה, מחכה לשמוע קול כאב. ברגע שבאתי לכרות עוד אצבע, האיש התחיל לדבר. ״אח שלך מת״ הוא אומר. לקחתי את הסכין ותקעתי לו בגרון.

״פאק!״ צרחתי. הבחורים חייכו. תכף הם לא יוכלו לחייך. חייכתי גם, וחזרתי לסיים את הסיפור שלהם.

/////////