נקודת מבט לאו:
אחרי ששמתי את לארה בבית שלה, לא הצלחתי לזוז ולהיכנס למכונית. עמדתי שם כמו מטומטם וצפיתי בה נכנסת.
גם אחרי שחזרתי לפנטאוז שלי, היא לא עזבה את מחשבותי לרגע. אני צריך להתעסק במשהו אחר. אני צריך ללכת לאנשהו.
לבשתי ג׳ינס שחור וחולצה מכופתרת אפורה. פתחתי כמה כפתורים מחולצתי, ויצאתי מהבית.
התקשרתי לברונו, אחרי כמה צלצולים הוא ענה.
״טיים רוק״ אמרתי, בלי הסברים,
״מגיע״ הוא אמר וניתקתי את השיחה.
הטיים רוק הוא המועדון המוכר והמצליח ביותר שלנו, אני וברונו היינו
נוהגים ללכת אליו כל יום כמעט.
כשיצאתי מהמכונית, ברונו כבר חיכה לי שם, מדבר עם מישהי בחיוך פלרטטני, ומיד לארה עלתה בראשי. החיוך שלה, הקול שלה, אחחח היא כל כך יפ.. די.
צריך לשכוח ממנה. ומהר.
נכנסתי למועדון בהליכה מהירה, סורק את כל המועדון, עד שאני מוצא את נורה. אני מתקדם לעברה ומושך אותה בידי אל עבר המדרגות, היא מיד מעלה חיוך, כשהיא רואה שאני לוקח אותה אל אחד החדרים.
״קדימה״ אמרתי, צריך את זה כמה שיותר מהר.
נורה היא הקבועה שלי, היא פשוט יודעת שאני לא אתן לה יותר מזה, והיא לא מתנגדת, ככה זה נוח לשנינו. בכל מקרה, אף פעם לא הבאתי אותה לבית שלי, ואני גם לא אביא אותה.
ברגע שהיא פותחת לי את רוכסן המכנס באיטיות, פרצופה של לארה קופץ לי במחשבות, שוב. אם כל דבר שאני הולך לעשות אני אראה אותה בדמיון שלי, אני עוד אהרוג את עצמי.
כשנורה כבר שמה את ידה על תחתוני, מיד עצרתי אותה. הרמתי את מכנסי וירדתי למטה בקומה. לקחתי בקבוק מים מהברמן החדש ויצאתי החוצה.
נסעתי לכיוון הפנטאוז שלי, אני באתי לשם כדי לשכוח, ובכל זאת כל דבר שאני עושה אני נזכר בה. בדרך, אני עובר ליד הקניון הגדול, רואה את לארה עומד בחוץ, מחזיקה שקית כחולה. אני שוב מדמיין.
למה אני כל כך אובססיבי אלייה?
כשאני מתקרב יותר לקניון אני רואה אותה בבירור, עומדת עם פרצוף מפוחד קצת, הבגדים שלה מאוד קצרים וכבר קר בחוץ, מחזיקה שקית בידה של חנות שמלות. אני לא מדמיין.
אני פותח את החלון וקורא לה, היא מסתכלת לעברי ומתקרבת לכיוון האוטו.
״מה את עושה כאן לבד?״ אני שואל אותה. ממתי אני דואג כל כך?
״באתי לקנות שמלה לחתונה מחר״ היא מסבירה לי.
״תיכנסי לאוטו, אני אסיע אותך״ אני פוקד עליה.
״הזמנתי מו.. לא משנה, אני אבטל״ היא אומרת, כאשר היא רואה את פרצופי, ומיד מחליטה להיכנס לאוטו. אני מעלה חיוך קטן, שאני מקווה שהיא לא ראתה.
״תודה״ היא אומרת בדרך אגב
״לא הייתי נותן לך לקפוא כאן בחוץ, ובטח שלא להיכנס למונית שוב״
״למה אתה כל כך... נחמד אליי?״ היא שואלת בחיוך מובך.
״אני.. הלוואי שהייתי יודע״ אני אומר, ולרגע מתחרט על מה שאמרתי.
היא מחייכת חיוך כובש.
היא פשוט יפייפיה. היא מגחכת לעצמה ומסמיקה, ואז אני מבין שאמרתי את זה בקול. פאק.
פניה אדומות לגמרי, והיא מיד מסיטה את ראשה אל כיוון החלון, כדי שלא אשים לב כמה היא מוחמאת. אם ככה היא מגיבה למחמאות שלי, אני רוצה להחמיא לה כל הזמן.
״תסתכלי אליי״ אני פוקד עליה, והיא מסובבת את ראשה אליי.
״את מובכת ממני.״ אני אומר, לא שואל
״לא לא, אני פש...״
״אני אוהב את זה״ אני קוטע אותה,
ועוצר את המכונית, נותן לה לרדת.
״לילה טוב״ היא אומרת, ומתקדמת לכיוון הבית שלה.
פאק, היא פאקינג לא הולכת לצאת לי מהראש בזמן הקרוב.
אני מתקשר לברונו במהירות.
״ברונו, איזו חתונה יש מחר?״ אני שואל, אני מתכוון להגיע ולצפות בה. אם היא לא מתכוונת לצאת לי מהראש, אז למה להתאמץ?
״אני בודק לך״
לאחר כמה שניות הוא אומר ״לוקאס ומרינה״
״מעולה, אנחנו מגיעים״.
YOU ARE READING
האור שלי
Romance!!הספר גמור!! לאו הוא האח הקטן במשפחת באג׳ו. כאשר אחיו הגדול, הקאפו, נחטף ונהרג, לאו עולה לשלטון. יש לו אחריות גדולה יותר, כל המאפיה בידיים שלו. הוא צריך להתמודד עם תפקיד חדש, וכך גם עם חיים חדשים. במקביל, הוריה של לארה מחפשים לה שידוך, היא כבר הגיע...
