האור שלי

פרק 14- טיגו

נקודת מבט לארה:

כמעט חודש עבר מאז ה״חתונה״ שהייתה לי עם אדריאנו, ובזמן האחרון הרגשתי שאני קצת תקועה בבית.
במשך השבוע ניסיתי לחפש עבודה, והיום אני הולכת לנסות לעבוד בבית קפה קרוב יחסית לבית שלי.

לבשתי גופייה ורודה ומכנסי ג׳ינס גדולים ונמוכים.

שטפתי את הפנים ומרחתי טיפה אודם ורדרד על שפתיי. הסתכלתי פעם אחרונה במראה, ויצאתי מהבית. אומרת שלום למאסימו, ומחכה לידו למונית שתבוא לאסוף אותי.

אחרי שניסו לחטוף אותי, לאו הציב את מאסימו לשמור עליי. לא התנגדתי לזה, אבל הייתי בטוחה שלא יקרה לי כלום, זו סתם טריחה. מאסימו שולח לי הנהון קצר ופותח את הנייד שלו, מקליד כנראה ללאו שאני יוצאת מהבית. לא כל כך הבנתי למה לאו צריך לדעת על כל צעד שאני עושה, הוא בסך הכל רוצה שאני אהיה בטוחה, אבל למה הוא גם צריך לדעת מתי אני יוצאת ולאן?

מבלי שאני שמה לב, המונית מגיעה, ואני נכנסת אליה, אומרת לנהג לאן לקחת אותי וחוגרת את החגורה על מותני.
לאחר נסיעה של כמה דקות, המונית עוצרת בכניסה לבית הקפה, ואני מרגישה את הלחץ מתחיל.
אני מנסה לעודד את עצמי שזה לגיטימי שאני לחוצה, כי אף פעם לא עבדתי.

אני משלמת לנהג ומתקדמת לכיוון הדלת, שם מחכה לי בחור נאה, מבוגר ממני זה בטוח, שיערו שחור ועל פניו מונחות משקפיים שחורות, ככה שאני לא יכולה לראות את עיניו. הוא פותח לי את הדלת, ומקבל את פני בשלום. לאט לאט אני מרגישה כבר יותר בנוח, אולי זה לא יהיה כזה נורא.

״היי, לארה?״ הבחור שואל
״כן״ אני עונה בפנים סמוקות וקול טיפה ביישן. אוף, מה יש לי?
״נעים להכיר, אני פיירו, אני המנהל של הטיים פייסט״ הוא מציג את עצמו, ואני מהנהנת.
״אני צריך שתמלאי את הטפסים האלה, אני אשלח עובד שיסביר לך מה את צריכה לעשות.״ הוא מניח מולי כמה טפסים ועט, ואני שולחת את ידי לכיוון העט ומתחילה למלא כמה שאלות שכתובות על הדף, אני מרגישה את מבטו עליי, ולכן אני מנסה לסיים כמה שיותר מהר. לבסוף, אני משרבטת חתימה ומחזירה לו את הטפסים.
״טיאגו, בוא תעזור ללארה להכיר את המקום״ הוא מסתובב וקורא לאחד העובדים, שמיד מתרומם מאחורי הקופה, מניח משהו על השולחן ומגיע לכיוונינו.

״היי אני טיאגו״ הוא מציג את עצמו, לאחר שנעצר מולי.
״היי, לארה״ אני מחייכת חיוך חמוד ומובך
״בואי אני אראה לך את המקום, לארה״ הוא מחייך אליי, ומתחיל להתקדם.
״אגב, אם את צריכה משהו, כל דבר, את מוזמנת לפנות אליי.״ הוא ממשיך לדבר בזמן שהוא מתקדם אל אחד החדרים.
אני שולחת לו מבט מוכיר תודה, ומתקדמת אחריו.

-
לאחר כמה שעות שבהן הכרתי את טיאגו ואת הבית קפה יותר לעומק, יצאתי החוצה וחיכיתי למונית שהזמנתי. טיאגו יצא גם הוא ונעצר לידי.
״איך היה היום הראשון שלך לאר?״ הוא שואל, משתמש בכינוי חיבה שהמציא לי.
״קצת קשה, אבל אני בטוחה שאני אסתדר. תודה טיגו״ אני משתמשת גם אני בכינוי חיבה שהמצאתי לו. אולי זה קצת מוזר, אבל במשך כמעט 7 שעות דיברתי איתו ללא הפסקה, ואני כבר מרגישה קרובה אליו, אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו חברים שנים.
טיאגו מצחקק, ״אין בעד מה״ הוא אומר וקורץ לי, בדיוק מתי שהמונית שלי מגיעה. אני נפרדת ממנו, ונכנסת למונית.

///////
הצפיות כאן עולות בקצב מדהים! תודה על הכל:)