האור שלי

פרק 17- לא במשמרת שלי

נקודת מבט לאו:

נכנסו לשערי האחוזה, מיוזעים במיוחד. האימון היה קשה מבדרך כלל, כל מה שאני רוצה הוא ללכת להירדם עכשיו.
האימון בהחלט עזר לי לשכוח לכמה שעות את לארה, אך ברגע שאני וברונו סיימנו, היא חזרה למחשבותי.

״היה אימון בן זונה״ ברונו צחק בעייפות ונשכב על הספה.
הנהנתי והתקדמתי לכיוון המקלחת, בזמן שברונו פתח את הפלאפון שלו וקבע כנראה עם איזו בחורה תוכניות ללילה.

הורדתי את מכנסי הספורט הרטובים ואת הבוקסר השחור שלי, ונכנסתי למקלחת הקרה, שוטף ממני את כל המחשבות והזיעה, בזמן שאני מזמר לעצמי שירים. המקלחת היא המקום היחיד שאני עושה את זה. אם מישהו ישמע אותי, זה הסוף שלו ושלי.

ברגע שיצאתי מהמקלחת השפרצתי על עצמי לפחות חצי בקבוק של בושם, לבשתי תחתונים חדשים וטרנינג אפור, וסידרתי את השיער שלי בקפידות.

״פאק״ ברונו ממלמל בשקט לאחר שאני יוצא מחדר המקלחת.
״מה?״ אני שואל.
״לא משהו שתשמח לשמוע עליו..״ הוא אומר, ואני מרגיש את העצבים נבנים בתוכי.
״ברונו..״ אני אומר בזעם, מתקרב אליו.
״מה. קרה.״
״הרוסים הרגו את מאסימו בזמן שהיפנים חטפו את לארה, הם מאחדים כוחות נגדנו ואני לא אוהב את זה״ הוא אומר בטון קר. פאק!
״תפוצצו להם את כל המחסנים! הם רוצים מלחמה!״ אני שואג בקול הכי חזק שיכולתי. ברונו נשאר במבט אדיש, הוא לגמרי רגיל לעצבים שלי.
אבל זה לא סתם עצבים... הם נגעו במה ששייך לי... זה לא עצבים, זה דאגה. אני דואג ללארה. פאק, אני נשמע כמו כוסית.

אני יוצא מהאחוזה בזמן שאני מלביש על עצמי חולצה שמצאתי על הרצפה, נכנס לאוטו במהירות ונוסע לכיוון הבית קפה. העייפות נעלמת ממני כלא הייתה.

כשאני מגיע, פיירו עומד בכניסה, אני מתעלם ממנו ודוחף אותו הצידה, בזמן שאני רץ אל עבר הבן זונה שידבר בבוקר עם לארה.
״איפה היא?!״ אני נוהם. הוא נרתע מעט אחורה, אבל מבטו נשאר אדיש ככל שאפשר.
״אני לא יודע. הלכתי לשירותים וכשחזרתי היא נעלמה. אני ופיירו ניסינו להיכנס למצלמות האבטחה אבל הן נעולות עם סיסמא. בנוסף ניסינו להתחבר למצלמות ברחוב אבל כולן מרוסקות לגמרי. מישהו תכנן את זה הרבה יותר מדי זמן.״ הוא מספר בקול משועמם, כאילו לא מעניין אותו בכלל העניין. אני הולך כל כך להנות מלרצוח אותו.

צלצול נשמע מכיסי ואני ממהר לנתק, אני לא מסוגל לשמוע עכשיו. אני נמצא בלחץ רציני, אני באמת מרגיש כמו נקבה.
לאחר כמה שניות צלצול נוסף נשמע, ואני מנתק גם אותו. בפעם השלישית שהצלצול נשמע אני עונה לשיחה בלי לבדוק מי זה.
״מה אתה רוצה?!״ אני צורח לטלפון. כל האנשים בבית קפה מסתכלים עליי, אבל לא אכפת לי.
״אני אהרוג אותך! אני נשבע!״ קולו של מיכאלו מבעד לקו. אני מת מפחד.
״תסתום את הפאקינג פה שלך. הבת שלך נחטפה״ אני אומר.
״הכל בגללך! בגלל המחלמות המטופשות שלך הבת שלי נפגעת. אני נשבע שאני ארצח אותך. אני ארביץ לך עד שלא תוכל יותר לנשום.״ אני מנתק את השיחה ומתקדם אל עבר המכונית. אני לא אתן ללארה להיפגע, לא במשמרת שלי.

////////////
תודה על 400 צפיות! אני מאוהבת בכם באמת😍
*סליחה שלוקח לי זמן להעלות פרק, אני עכשיו אשתדל להעלות כמה שיותר מהר, פינקתי אתכן בפרק ארוך יותר (עדיין קצר יחסית אבל ארוך מבדרך כלל)