האור שלי

אפילוג

נקודת מבט לאו:

אני עוצר את עצמי מלפרוץ בצחוק ולשלוף סכין. בלי בושה, הוא מתחיל עם אשתי. מולי.
״אז אפשר לקבל את המספר שלך..?״ המלצר שואל. אני מתרומם מהכיסא. מבטה של ג׳ולייט מופנה אליי.
אני שולף מכיסי סכין ומקרב אל גרונו. ״אתה לא רואה שהיא מסרבת לך? פעם אחרונה שאתה נושם לעבר אישתי.״ אני נוהם ומשסף את גרונו באיטיות. ״אני לא ידעתי! אני מתחנן!״ הוא צורח.
כל האנשים היושבים בשולחן עוצמים את עינהם בגועל בזמן שהמלצר מתחנן שאפסיק.

לאחר שאני מסיים, אני מנגב את ידי מהדם שנזל עליהן, מניח על השולחן שטר של 100 דולר, ולוקח את ידה של לארה. ״בואי קרן אור שלי, אנחנו הולכים.״ אני אומר, ומחכה שתסיים להיפרד מג׳ולייט ומבן הזוג שלה.

״בבקשה, אתה חייב להפסיק לעשות את זה לכל אחד שמדבר איתי״ היא אומרת, בפעם השלישית לחודש. אני כבר חושב שהיא התרגלה. מאז שהנחתי על ידה את הטבעת, נהפכתי לרכושני עוד יותר. ״מה לעשות שהתחתנת עם גבר קנאי״ אני מחייך לעברה והיא מעיפה את ידה על שיערי.

אנחנו חוזרים לאחוזה שלנו, ואני מנשק את לארה ברכות וברכושניות.
אני מוביל אותה אל חדר השינה, שם נמצאת על השידה תמונה של אביה, שנפטר מסרטן לא מזמן. היא מנשקת את התמונה בעצב.

למרות הכל, היא עדיין אהבה אותו.

״אני שמחה שסוף סוף הסכמת לדאבל דייט״ לארה אומרת בחיוך כשהיא מתיישבת על המיטה. אני נדבק בחיוך המקסים שלה, ומחייך גם.
״אני לא יכול לסרב לך״ אני אומר ומתיישב גם על המיטה. לארה מחזיקה בפני ומושכת את כל גופי אליה. היא נופלת על המיטה ואני נופל עליה, מנשק אותה במהירות.

״אתה יודע.. בזמן האחרון יוצא לי לחשוב על אמא שלי.״ היא אומרת לאחר שאנחנו מתנתקים ומסדירים נשימה. אני מתיישב בחזרה ומהנהן.
״לא ניסיתי ליצור איתה קשר מאז שהיא עזבה.״
״את רוצה לדבר איתה?״ אני שואל.
״אני לא יודעת.״ היא אומרת בהנחה. אני מלטף את ראשה בעדינות.
״כדאי לי?״
״זו החלטה שלך לארה.״ אני אומר ומנשק את ראשה.
לאחר שאביה של לארה נפטר, אמא של לארה לא יכלה לשאת את הכאב, היא לא יכלה לדבר עם לארה פנים מול פנים, לכן היא כתבה לה מכתב ועזבה את ניו יורק. במכתב היא טענה שהמקום הזה מזכיר לה דברים רעים, ושהיא מצטערת על הכל. לארה לא הפסיקה לבכות, ובמשך כמעט חודש אני ברונו וג׳ולייט ניסינו לשמח אותה כמה שאפשר.
״אני רוצה״ היא אומרת, ואני מהנהן ושולח את ידי אל עבר הטלפון שלה, מושיט אותו לעברה.

נקודת מבט לארה:
אני פותחת את הטלפון ומקלידה את המספר שאני כבר יודעת בעל-פה. אני מחייגת אל המספר ומחכה. השיחה מתנתקת אז אני מתקשרת שוב, ובנתיים חושבת מה אגיד לה. כשהשיחה מתנתקת שוב אני כבר מתחילה להילחץ ולכסוס את ציפורניי. לאו שם לב ומיד שואל אותי אם הכל בסדר.
״כן, הכל בסדר. היא פשוט לא עונה לי..״ אני אומרת.
״אולי היא לא יכולה לדבר, ננסה שוב עוד מעט.״ הוא מרגיע אותי. אני מהנהנת ומתכוונת לנתק, אך בדיוק השיחה נענת.