נקודת מבט לארה:
פתחתי את הלפטופ שלי, וחיפשתי בגוגל ״הקאפו החדש של ניו יורק״.
תוך שנייה, קיבלתי מיליוני הצעות לכתבות על הקאפו החדש. במשך לא פחות משעה קראתי על האח האכזרי של מירו.
הוא קר ומחושב, הוא חכם יותר ממה שחושבים.
יש לו פתרון לכל דבר, הוא מומחה לעינויים והוא הגבר הנחשק ביותר בניו יורק.
למרות שאתמול הוא הציל אותי, אני מתחילה לפחד ממנו. הוא יכול לעשות לי מה שהוא רוצה.
אני מקווה שלא אפגוש אותו שוב.
המשכתי לגלול, עד שנעצרתי בתמונה שלי ושלו, עם הכותרת ״לקאפו החדש בניו יורק יש בת זוג חדשה״.
אלוהים הייתי נראת נורא. האיפור שלי נמרח לגמרי, העיניים שלי היו אדומות והשמלה הלבנה שלי נקרעה והתלכלכה. נכנסתי לכתבה והתחלתי לקרוא במהירות הכל, עד שמספר חסוי התקשר, וגרם לי לעצור.
נקודת מבט לאו:
הכעס הרג אותי. דברים כאלה פאקינג לא קורים אצלי בבר, ולא בשום מקום אחר.
ברגע שראיתי אותו, מחזיק בה ככה, מבהיל אותה ומכאיב לה, לא שלטתי בעצמי.
בלי קשר לזה שהיא הייתה יפייפיה, היה לי קשה לראות דברים כאלה.
זה הזכיר לי דברים מהעבר.
אני זוכר בשעות הלילה, את הצעקות של אמא שלי. אני זוכר שהייתי רואה את אבא שלי קורע את בגדיה של אמא שלי, כשהוא ערום לגמרי.
הזדעזעתי כל כך.
אני זוכר את אמא עם דמעות בעיניים, אני זוכר אותה וזה כואב לי.
לקחתי את האישה מהמועדון לאוטו שלי. היא הייתה קצת שיכורה וישנונית. הרגשתי לא בנוח להסיע אותה, בידיעה שמחר בבוקר היא אולי תתחרט, אבל לא יכולתי להשאיר אותה שם לבד. בנוסף לזה, העובדה שבחיים שלי לא הסעתי מישהי שיכורה מהבר שלי, גם הדאיגה אותי לא פחות.
לקחתי אותה לכתובת שאמרה לי, והתקשרתי לאבא שלה, שיבוא לאסוף אותה מהכניסה.
בכל מקרה, היום בבוקר ראיתי את הכתבה. מיד התקשרתי לאתר ואיימתי עליהם שימחקו, האישה הזו יכולה להפוך למטרה בגלל כתבה מטופשת. בנוסף, חשבתי שהיא תרגיש לא נעים.
״ברונו״ צעקתי לו שהוא ישמע, הוא בטח באחד החדרים באחוזה.
הוא מגיע לחדר המשרד שלי ומתיישב על השולחן.
״ראיתי את הכתבה, מה אתה מתכוון לעשות?״ הוא שואל
״ביקשתי למחוק אותה. תשיג לי בבקשה את המספר של הבחורה״ הוא מהנהן, ואני מרים את הטלפון שלי, מסמן לו עם הראש שהוא יכול ללכת עכשיו. לא רציתי שהוא ישאל שאלות, כי אין לי כוח לזיוני שכל שלו.
-
״לאו, הנה המספר. קוראים לה לארה ארמני.״ הוא חוזר למשרד שלי ומניח דף קטן עם המספר על השולחן.
״תודה ברונו״ הנהנתי
הוא קרץ וגיחך לעצמו בזמן שהוא יוצא מהחדר. גלגלתי את עיני וצלצלתי במהירות למספר שלה, מחכה שהיא תענה.
״הלו?״ שמעתי קול חלש ומהוסס מבעד לקו
״לארה״ אני אומר
״כן, מי זה?״ היא שואלת בקול מבולבל.
״זה לאו, הייתי אתמול במועדון וראיתי אותך נאבקת במישהו, את בסדר?״ אני שואל בקול הכי נחמד שיכולתי לגייס.
״ל..לאו?״ היא מגמגמת, מבינה שהיא מדברת עכשיו עם הקאפו שלה.
אני מגחך
״אני לא זוכרת מה היה אתמול״ היא אומרת.
היא הייתה נראת מטושטשת לגמרי אתמול, כנראה תיזכר בקרוב.
״אני בסדר אבל״ חייכתי לעצמי, ואני אפיל ולא יודע למה.
הקול שלה היה עדין וחלש. היא הייתה נשמעת ביישנית.
עדיין לא הכרתי בנות חסרות ביטחון. כל הבנות שהכרתי עד היום היו חולות שליטה, בעלות ביטחון גבוה. זה היה חדש לי.
״אני שמח לשמוע. לגבי הכתבה, אני לא יודע אם ראית, אבל ביקשתי מהם למחוק, אז אל תדאגי״
״תודה״ היא אומרת בקול חמוד כל כך. אני לא יודע למה, אבל הקול שלה עשה לי קצת פרפרים בבטן.
״יום טוב״ היא אומרת, ומנתקת את השיחה.
יצאתי פאקינג מטומטם.
YOU ARE READING
האור שלי
Romansa!!הספר גמור!! לאו הוא האח הקטן במשפחת באג׳ו. כאשר אחיו הגדול, הקאפו, נחטף ונהרג, לאו עולה לשלטון. יש לו אחריות גדולה יותר, כל המאפיה בידיים שלו. הוא צריך להתמודד עם תפקיד חדש, וכך גם עם חיים חדשים. במקביל, הוריה של לארה מחפשים לה שידוך, היא כבר הגיע...
