האור שלי

פרק 23- אימון

נקודת מבט לארה:

שבוע עבר מאז שחזרתי הביתה, לניו יורק.
השבוע הזה ישנתי אצל לאו. נהגנו לראות סרטים ביחד כל ערב, יום אחד היינו רואים רומנטיקה, יום אחד היינו רואים אימה.

מדי פעם ברונו הצטרף. הוא היה מנתח בסרט כל דמות ודמות, ומצחיק אותי עד שלא יכולתי יותר לנשום. בכל פעם שברונו היה מגיע, מבט לא מרוצה הופיע על פניו של לאו, אך לא ייחסתי לזה חשיבות רבה מדי.

מאז החטיפה לא ראיתי את הורי, והשתגעתי מגעגועים אליהם, אך לאו אמר לי שזה לא רעיון טוב לדבר איתם בתקופה הזו. אני לא מטומטמת, אני יודעת שהוא צודק ולכן לא התעקשתי ונאלצתי להסכים.

לאו היה יוצא מוקדם מאוד לעבודה, וחוזר בשעות הצהריים. אני הייתי ישנה רוב הזמן וקוראת. הוא קנה לי ספרים. בהתחלה לא ניסיתי אפילו, אבל אחרי כמה זמן שמתתי משעמום, ניסיתי ספר אחד, ובאותו היום סיימתי עוד שלושה. גיליתי שאני אוהבת לקרוא.

״לאר, אנחנו יוצאים היום מהאחוזה״ ברונו קורא בקול מהמשרד, ואני מיד מתרוממת מהספה וקופצת בשמחה. ״סוף סוף!״ אני צוהלת ומתחילה לצחוק בקול מרוב התרגשות.
״מה קרה לך?״ הוא מגחך ושואל, לאחר שיצא מהמשרד והגיע לסלון.
״אני מתרגשת״ אני עונה בחיוך מטומטם ורחב.
״נסיכה שלי״ הוא נדבק גם הוא בחיוך שלי.
אני מצחקקת, הוא כל כך אוהב לעצבן את לאו, אלוהים.
״ברונו״ לאו מצטרף לחגיגה, בפרצוף מזהיר.
״לאו״ ברונו מחזיר לו, ולאחר שקולט את פרצופו של לאו הוא מתחיל לרוץ על נפשו.

״לאן אנחנו הולכים?״ אני שואלת את לאו לאחר שנרגע מעט.
״את באה איתנו לאימון. כדאי שתחליפי בגדים״ הוא מגכך ואני מהנהנת. לפני שאני מתחילה לזוז לכיוון חדרי, הוא מוסיף ״אל תדאגי, הבאתי לך בגדים מתאימים״.
״תודה״ אני אומרת ומסמיקה מעט.

-
״לאו, אני מצטערת אבל אני ממש לא מתכוונת ללבוש את זה!״ אני קוראת לאחר שפתחתי את הארון והוצאתי משם את הטייץ השחור הארוך והחולצה הענקית בצבע כחול שהביא לי.
״מה הבעיה עם הבגדים האלה?״ הוא עומד בפתח הדלת ושואל.
״אני אמות מחום!״ אני אומרת, ולאו נאנח.
״מה את רוצה ללבוש?״ הוא שואל. שפתי מתרחבות לחיוך גדול.
״אני אשמח אם נעבור בקניון״ אני אומרת בקול מתוק.
הוא מתלבט כמה שניות, ולאחר שמביט בפני, הוא נכנע ויוצא מהחדר.

אני לובשת מכנסי ג׳ינס קצרים וגופיית בטן צהובה, נועלת נעלי ספורט ויוצאת מהחדר.
״את מוכנה?״ ברונו שואל, ואני מהנהנת.
״א..את..״ לאו מתחיל להגיד, אך נעצר באמצע. אני מתקדמת לעברו בזמן שעיניו נעוצות בי לאורך כל הדרך.
״אני..?״ אני שואלת, מנסה לדרבן אותו להמשיך.
״לא משנה״ הוא אומר ומסתובב אל הדלת, פותח אותה ויוצא מהאחוזה.
אני וברונו מחליפים מבטים מבולבלים, אך הולכים אחריו בכל זאת.

ברונו פותח לי את דלת האוטו, אני נכנסת וחוגרת את החגורה, ברקע רוק כבד מתנגן. אנחנו נוסעים לכיוון הקניון, כשאנחנו מגיעים אני יוצאת מהאוטו, וברונו אחרי.
אני רצה לחנות הספורט במהירות בזמן שברונו נתקע מאחור. אני נכנסת לחנות ולוקחת שלוש חליפות. ורודה, שחורה וכחולה. מבלי למדוד, אני קונה את הבגדים ויוצאת מהחנות בריצה אל כיוון השירותים. אני לובשת את החליפה הורודה, שהייתה קצת קצרה מדי, ויוצאת החוצה. ברונו פוער את עיניו, אך אני ממשיכה ללכת לכיוון האוטו, נכנסת למושב שלי ומחכה לברונו שיגיע.