האור שלי

פרק 24- נקמה

נקודת מבט לאו:

״אני יוצא עכשיו״ אני מקליד לברונו, ויוצא לכיוון המועדון שלנו.

בדרך למועדון, כל הכבישים והרחובות שקטים לגמרי. השעה כבר מאוחרת מאוד, ואני די בטוח שאפילו סמואיל ומנטארו שמחכים לי במרתף, ישנים. אבל אני לא דואג, הם תכף יתעוררו.

את הקאפו היפני אני לא הולך להרוג. נכון, הוא היה קשור לחטיפה, אבל היפנים לא היו איתנו במלחמה עוד לפני, הרוסים כן.

בכל מקרה, אנחנו לא הורגים נשים וילדים, אז אנחנו לא יכולים להרוג את אשתו, למרות שגם אם היינו הורגים אותה, כנראה לא היה לו אכפת.
לכן, אנחנו נהרוג את הבנים שלו.

מתי שאני וברונו הלכנו לאימון, סגרתי איתו שיטפל בבנים של הקאפו היפני טוב טוב, ועוד היום כבר נבדוק מי היה אחראי על המתקפה בדרך לחדר הכושר.

אני מוציא את המפתחות מכיסי, פותח את המועדון, ונועל לאחר שאני נכנס. אני מתקדם לעבר הבר ויורד במדרגות שמאחוריו. מולי יש 2 חדרים, אני מחליט להיכנס לחדר הימני, שם אני פוגש את סמואיל.

אני מתקדם בשקט, לוקח את האקדח שעל הרצפה, ויורה בתקרה. הבן זונה מיד מתעורר ומחייך חיוך אכזרי. זה לא יהיה קל לענות את הקאפו הרוסי, אבל אני נולדתי בשביל אתגרים.

״הרבה זמן לא התראנו...״ אני מתחיל לדבר, בזמן שאני מתקדם בצעדים גדולים לעברו. אני שולף מחגורתי סכין חדה, ומסובב אותה על ידי.

״תמיד כיף לראות אותך״ הוא ממלמל במבטא רוסי כבד, שהצליח קצת להצחיק אותי.
״בוודאי״ אני מחניק את הצחוק וממשיך להתקדם לעברו.
כשאני מגיע, אני דוקר אותו כמה פעמים ביד ימין. החדר שקט לגמרי, וסמואיל מדי פעם מתכווץ בכאב. ביד השנייה, אני רק חורט את שמי המלא, ׳לאונרדו באג׳ו׳, שמיד מתמלא בדם.
צליל הודעה נשמע מכיסי, אני מסותבב ומתקדם אל הדלת.

ברונו: הרגנו את הבנים שלו, אנחנו מצפים לתגובה. בנתיים חיזקתי את כל ההגנות באחוזה ועדכנתי את כל החיילים.
לאונרדו: מצויין. אני צריך שתבדוק מי אחראי על המתקפה אתמול.
אני מקליד, ומתקדם לעבר פינת החדר, שם נמצא שולחן בו ברונו סידר לי את כל הכלים שאני צריך. אני בוחר את אחת המקדחות, וחוזר בחזרה למקום בו סמואיל נשכב על הרצפה בכאב. הקאפו הרוסי בכבודו ובעצמו הולך להיות שפן הנסיונות שלי לעינויים.

אני מפעיל את המקדחה, כאשר רעש חזק נשמע ממנה. סמואיל מרים את ראשו, ולשבריר שניה אני יכול לראות הבעה מבועתת על פניו. אני פאקינג אוהב את זה כל כך.

״פה גדול חמודי״ אני אומר בחיוך. סמואיל מניד בראשו, אז אני פותח את פיו בכוח, בעזרת ידי, דוחף את המקדחה פנימה ומפעיל אותה. דם משפריץ לכל עבר. אני מחורר את לשונו ואת שיניו לאט לאט, נהנה מכל רגע. צרחותיו לא פוסקות, משתלבות באופן מושלם עם צחוקי הרם.

״בתיאבון״ אני אומר, וחוזר לשולחן, בוחר את הנקמה הבאה שלי.

-
שלוש שעות העברתי במסע הנקמה בקאפו הרוסי, וכשאני יוצא מהחדר ומתקדם לחדר של מונטארו, אני יודע שהכיף האמיתי רק עכשיו פאקינג מתחיל.

הפעם אני מחליט להעיר את הקורבן בדרך קצת אחרת, אני לוקח שלושה סכינים, ומשחק בקליעה למטרה.
מונטארו הוא המטרה

אני זורק, והסכין פוגעת בידו הימנית. עיניו מיד נפתחות, אך אני מתעלם.
בפעם השנייה שאני זורק, הסכין פוגעת בידו השמלית.
מונטארו מתחיל לצרוח בכאב, מרחוק אני יכול לראות שהוא נוטף זיעה ודם. אני זורק את הסכין השלישית, והיא פוגעת לו בדיוק בביצים.
הוא מתקפל ומנסה להוציא את הסכין בעזרת פיו, אך אני מספיק להתקדם אליו ולבעוט בראשו אחורה.

״טוב, אני חושב שזו הקבלת פנים הטובה ביותר שהייתה לי עד היום״ אני מוחא כפיים בעצבנות. המזדיין הזה הולך לשלם על מה שעשה. הוא פאקינג הולך לשלם על זה כל כך. הוא נגע באור שלי. בקרן אור שלי.
אומנם לא ישנתי איתה באותו החדר, אך יכולתי לשמוע אותה ממלמלת דברים תוך כדי שינה. היו לה הרבה סיוטים. לא ידעתי כל כך מה לעשות, אז פשוט קמתי ויצאתי לרוץ. אני לא יכול להעיר אותה. אני לא מסוגל.

כשהייתי חוזר מהריצה, היא כבר הייתה ערה, עיניה היו נפוחות מדמעות, הרגשתי את הלב שלי מתרסק ביחד איתה.

מונטארו לא עונה, הוא ממשיך להתכווץ ולצווח בכאב, בדיוק כמו בחורה שנפלה במדרגות.
״אתה תשלם על זה. אתה תשלם על כל פאקינג שנייה ושנייה שלארה סבלה בגללך. אתה תשלם על מה שעשית לה, אתה תשלם על פאקינג הכל.״ אני אומר, ותוקע בו עוד סכין, הפעם בברך, חותך את העצם שלו לאט לאט.

״אני.. לא מתחר..מתחרט על כך... הבחורה הזאת היא משהו... מיו..מיוחד״ הוא משתעל מכמויות הדם שנאבדו לו. אני רותח מזעם, אבל אני לא אתן לו לשבור אותי, אני לא אהרוג אותו ברגע זה, הוא צריך לקבל טיפול ארוך ומייסר. הוא צריך להתחנן למות.

////////////////////////
מה אתן חושבות על הפרק?