״סופי, תגבירי!״ אליסון במושב האחורי צועקת מעבר למוזיקה שמתנגנת ברדיו.
אני מגבירה את המוזיקה ומרגישה את עוצמתה מתגברת בתוך החזה שלי. אני משקיפה על שפת הים המתקרבת מהחלון שלצדי. השמש מסנוורת את עיניי אך לא מונעת ממני להמשיך להתבונן בגלים המהפנטים שמסמלים לי חופש, התחלה חדשה. התחלה של חופשת הקיץ.
תומס נוהג לצדי במכונית החדשה שלו. עכשיו כשיש לתומס רישיון, וויתרתי על להוציא אחד בעצמי, הוא הנהג הפרטי שלי.
במושב האחורי, וויל מוציא את ראשו מהגג הנפתח ושיערו הבלונדיני מתנפנף ברוח ומתבלגן על פניו. אליסון רוקדת לידו בישיבה ושרה בקולי קולות. שון מסתכל עליה בחיוך. אין לי ספק שהיא מודעת לכך, אך היא מתעלמת ממנו בדיוק כפי שאליסון יודעת לעשות.
תומס מרוכז בכביש ומתופף ברגלו לקצב המוזיקה.
הפעם האחרונה שהייתי בים הייתה לפני שנתיים. הנסיעה מהשכונה שלנו לים היא לפחות שלוש שעות. בתחילת כיתה י, איכשהו הצלחתי לשכנע את תומס, נסענו ברכבת ועלינו על עוד שני קווי אוטובוס שונים עד שהגענו. וזה היה מדהים. השמש, הרוח, הגלים שנשברים על החוף, ועלינו.
״זוכר את הפעם האחרונה שהיינו פה?״ אני צועקת מעבר למוזיקה והוא רוכן לכיווני כדי לשמוע.
״בטח שאני זוכר,״ חצי חיוך עולה על פניו, ״לא יצאנו מהמים עד שירדה השמש״.
הוא מחנה את הרכב בצד הכביש ואני לא יכולה למתן את ההתרגשות והציפייה. אני יוצאת מהמכונית להרגיש את האוויר ולהריח את הריח של המים המלוחים. רוח נעימה עוטפת אותי ברגע שאני פותחת את הדלת. מול עיניי אני רואה את הגלים שנשברים על הסלעים הגדולים והחוף מלא באנשים.
אליסון יוצאת מיד אחריי, מטפסת מעל שון כדי לצאת מהרכב לפניו, ״איי! משוגעת! לאן את ממהרת?״
היא לא עונה ומזדרזת לעמוד לידי ולהשקיף איתי על הים, לא לפני שהיא פושטת חולצתה וחושפת בגד ים כחול כהה שאני פוגשת בפעם הראשונה. בגד הים הקטן מדגיש את מותניה והחזה המרשים שלה. אנחנו לא לעתים קרובות בבריכה ובטח שלא בים, אני יכולה רק לדמיין כמה שהיא מטריפה את שון כעת.
וויל יוצא מצדו השני של הרכב וקופץ עליי ועל אליסון בחיבוק. החיוך מתפשט על פניי ללא שליטה.
כששון ותומס יוצאים מהרכב אני שומעת אותם מחליפים כמה מילים ומתחילים לצחוק. אני מניחה שעל ההתלהבות המוגזמת שלנו. התלהבות מוגזמת אבל מוצדקת. חוף הים מהפנט ושונה מכל מה שאנחנו מכירים. הוא מזכיר לי את הילדות, כשהייתי באה לפה עם אמא ואבא.
אליסון מתחילה לרוץ אל החול ולוקחת את ידי איתה. אני צוחקת ולא יכולה להתנגד לה. אני אף פעם לא מצליחה להתנגד לה, היא האדם הכי משכנע שאני מכירה.
אנחנו פורסות את המגבות על החול, הרוח מאיימת להעיף אותן ואני מצמידה את המגבת שלי לקרקע בעזרת התיק שלי. הבאתי איתי ספר ולוח דמקה אבל יש לי הרגשה שלא ייצא לי להשתמש בהם. אליסון פושטת את הג׳ינס הצמודים ורצה אל המים מבלי לחכות לי, ״בואי, סופי!״
YOU ARE READING
עוד יום אחד
Romanceהקיץ התחיל. סופי לא יכולה לחכות לטרוף את החיים. תומס, החבר הכי טוב שלה, תמיד שמר עליה ומכיר אותה יותר משהיא מכירה את עצמה. אבל ריף, הלקוח הקבוע בבית הקפה שבה עובדת מסקרן אותה ונראה כל כך חלומי עבורה. מי יהיה שם בשבילה כשהחיים יתחילו לטרוף אותה? מ...
