עוד יום אחד

פרק 40- הרגשתי.

בחוץ החשיך כבר לפני שעה, וכדאי שנצא בקרוב חזרה הביתה, אבל כולנו עייפים ורעבים אז החלטנו להישאר לארוחת ערב.

מאיה במטבח מבשלת פסטה עגבניות וכולנו שפוכים על הספה בסלון שמשקיף עליה. ״טוב, מספיק, שמישהו יילך לארח לילדה הזו חברה.״ אלי אומרת.

מאיה צוחקת. ״זה בסדר, גם ככה אני צריכה קצת חופש מכם.״ היא אומרת אבל מטון קולה ברור שמשעמם לה שם לגמרי לבד. אני מאלצת את עצמי לקום ממקומי וללכת לעמוד לצדה.

״צריכה עזרה?״ אני שואלת ונשענת על שיש השידה.

״תודה אבל האמת היא שאני כבר כמעט מסיימת.״ היא אומרת בקול עייף וחסר סבלנות ומוסיפה לרוטב תבלין אדום שאין לי מושג מה הוא.

״אני ממש גרועה בלבשל, זה כבר נהיה מביך.״ אני מודה בצחקוק. ״אולי תלמדי אותי מתישהו, תעבירי לי מחוכמתך.״

״מתי שתרצי.״ היא מאלצת חיוך קטן לעלות על שפתיה.

״תאמיני לי, מאיה, את אשת חיל!״ שון קורא לפני שאני מספיקה לשאול לשלומה. ״לא ככה, וויל?״

״כן. ככה.״ וויל עונה ביובש לא אופייני.

מאיה עוצמת את עיניה בכאב, מהדקת את אחיזתה בכף העץ ומפסיקה לאט לערבב את הרוטב.

אני מסתכלת במיידי על אלי והיא מביטה בי גם היא בגבות מכווצות, ומושכת בכתפיה בחוסר ידע.

״אתם רוצים לשחק קלפים או משהו בינתיים?״ אלי מציעה בניסיון לגרום למתח באוויר להתפוגג.

״עייף... מדי...״ תומס נוהם מתוך חצי שינה. הוא כבר עשרים דקות מנסה להירדם מקופל על הספה.

אני מפנה את גבי לחבורה ומתקרבת אל מאיה. ״הכל בסדר?״ אני לוחשת לה בהיסוס.

דמעות עולות בעיניה לשמע שאלתי. היא מנידה בראשה קלות כשדמעה זולגת על לחיה.

אני ומאיה מעולם לא ניהלנו שיחה עמוקה או מלאת רגשות בכל מקרה, ואני בטוחה שאם היא נאלצת לחלוק איתי רגע פגיע כזה היא כנראה במצוקה אמיתית.

היא עוזבת את כף העץ ומכבה את הגז על הכיריים. ״מוכן.״ היא קוראת בקול חנוק ופוסעת במהירות אל דלת הבית. אני מעיפה מבט מהיר אל אלי ותומס המבולבלים ומשתדלת להימנע מקשר עין עם וויל ומיד יוצאת אחריה מהבית.

היא יושבת על המדרגה בכניסה כשראשה קבור בידיה. היא נראית מסכנה. כמו ילדה מאוהבת שנשבר לה הלב. כאילו עולמה התנפץ מולה ונראה לה שזה סוף העולם.

אני מתיישבת לידה ולפני שאני מספיקה להתחיל לדבר היא כבר מתחילה לפלוט מילים.

״זה פשוט...״ היא מושכת באפה ומתייפחת. ״זה לא שאני לא חושבת שהוא אוהב אותי, אני יודעת שהוא אוהב אותי. שהוא מאוהב בי. אבל אני לא יכולה לעצור את עצמי, את מבינה?״