מחר השלושים ואחד בחודש. התאריך המקולל.
זה היום שבו היו אמורים לפנות אותנו מהבית.
אריק, הבוס שלי, אכן מקיים את ההבטחה שלו. יש לי משמרת כמעט כל יום, אבל עד כה הצלחתי לחסוך רק שלושת אלפים שקלים. עקב ההצלחה המעוטה, קיבלתי החלטה, יותר רגשית מאשר מושכלת, לשחרר מעניין החוב. אבא הבטיח לי שהוא שולם, והגיע הזמן שפעם אחת בחיי אתייחס אליו כמו אל מי שהוא-אבא שלי. האחראי עליי.
אם אני צריכה להיות כנה עם עצמי, ההחלטה לסמוך על אבא יותר נכפתה עליי מאשר התקבלה במודע. לא הצלחתי לתקן את המצב בעצמי, לא באמת הייתה לי דרך להצליח כשאני רק בת שבע עשרה ועובדת בבית קפה. ההחלטה התקבלה בלית ברירה, כי לא הייתה לי אפשרות אחרת. אבל אני מעדיפה להאמין שאני בחרתי לוותר ולהאמין לאבא מרצוני ולא שנאלצתי לעשות זאת מפני שלא הצלחתי להתמודד עם זה בדרך אחרת בכוחות עצמי.
אני סקרנית לגלות איך אבא תיקן את המצב, והאם הוא באמת תוקן. האם החוב באמת שולם. אני מתכננת לשאול אותו היום בערב, למרות שהסיכוי שיספר לי משהו הוא אפסי עד לא קיים.
ריף מגיע מדי יום ומעביר לי את הזמן הפנוי כשאין לקוחות, ותומס מצטרף אליי למשמרות רוב הימים שאני עובדת. הוא רוצה לחסוך כמה שיותר כסף בחופש הזה, ואני מקבלת זאת בשמחה. גם אריק מקבל זאת בשמחה. בכל זאת, אנחנו העובדים הכי טובים שלו.
״שקט פה היום.״ תומס מצהיר. ״נראה לי שרק אני בעצמי צרכתי יותר קפה מאשר כל הלקוחות מאז הבוקר.״
אני פולטת גיחוך. ״זו בכלל לא תחרות! אתה שותה עשרה ספלי קפה ביום כאילו זה כלום.״
״מודה באשמה, אך לא מתנצל.״ הוא מניח יד על החזה בגאווה וגורם לי לצחוק.
שנינו לבושים בבגדי העבודה השחורים. כמו תמיד, חולצת העבודה צמודה על גופו הגדול. בעיניי, הוא צריך ללבוש אותה כל יום בחייו. היא מבליטה כל שריר בגופו והצבע מבליט את הגבריות שלו. עליי לעומת זאת, החולצה גדולה מדי, שרווליה הקצרים מגיעים כמעט עד למרפקים שלי. היא בהחלט לא מחמיאה במיוחד אבל אני דווקא מחבבת אותה.
״אני מרגישה כל כך מיותרת, הייתי יכולה לישון במיטה שלי במקום להיות פה ולא לעשות כלום.״ אני מתלוננת, אבל אם להיות כנה, אני נהנית מהשהייה במקום הזה, בעיקר כשאין הרבה עבודה. ״או לפחות הייתי יכולה להיפגש עם אלי, שלא מפסיקה לבלבל לי את השכל שאין לי זמן אליה.״
״באמת לא נפגשתן הרבה לאחרונה.״ הוא מציין. אני כבר במשך כמה ימים מאז הפסטיבל מנסה לשכנע אותה לעשות בדיקת היריון. היא מתעלמת מהתחינות שלי, ומדי פעם כשכבר נמאס לה ממני, אני זוכה באיזו נזיפה. אני לא יודעת מה המצב בינה לבין שון כרגע, כי באמת הרבה זמן לא ניהלתי איתה שיחה רצינית ורצופה. זה נכון שאין לי הרבה זמן להיפגש איתה, אבל איך אני יכולה להפגש איתה כשהיא רק מתחמקת מלדבר איתי?
YOU ARE READING
עוד יום אחד
Romantikהקיץ התחיל. סופי לא יכולה לחכות לטרוף את החיים. תומס, החבר הכי טוב שלה, תמיד שמר עליה ומכיר אותה יותר משהיא מכירה את עצמה. אבל ריף, הלקוח הקבוע בבית הקפה שבה עובדת מסקרן אותה ונראה כל כך חלומי עבורה. מי יהיה שם בשבילה כשהחיים יתחילו לטרוף אותה? מ...
