עוד יום אחד

פרק 17-התגעגעת?

כבר התחילה השקיעה. השמיים צבועים בכתום-ורוד מהפנט בדיוק כמו אתמול, צבעם משתקף על פני מי הים. אני לבושה בשמלת חוף קלילה לבנה, בגד הים הורוד שלי עדיין עליי, מתחת לשמלה.

אני מבחינה בכל החברים שלי יושבים במעגל צפוף סביב הגזייה שהבאנו מהבית, מחכים בציפייה לקפה שיירתח. וויל אומר משהו שגורם לכולם לפצוח בצחוק גדול. אני מזהה את פניהם של כולם, אפילו של ריף ורון, חוץ משל אלי. רק היא חסרה מבין כולם.

אני מתיישבת צמוד לריף, הוא כורך את ידו סביב כתפי ואני מניחה ראשי תחת כתפו. הוא מנשק את ראשי ברכות ומגיש לי כוס קפה. הקרבה אליו לא מרגישה לי מוזרה או מאולצת, אלא באיזשהו אופן די שגרתית. במהלך הביקור הקצר שלנו אצל כריס בצהריים, נוצרה בינינו דינמיקה שונה. היחסים בינינו מרגישים מאוד נוחים, קלים. אפילו כשנפרדנו כל אחד לדרכו בחניון, הוא פחות או יותר נישק אותי לשלום.

אני מרגישה את עיניו של תומס סורקות אותנו בעניין.

״פששש...״ וויל מריע בשקט מצדו השני של המעגל, ואני מסמנת לו בעיניי באיום שישתוק.

״איפה אלי?״ אני משתוקקת להעביר את תשומת הלב של כולם ממני ומריף, ומביטה בעיקר בשון כממתינה לתשובה.

הוא מושך בכתפיו. ״הלכה למסיבה על החוף.״ הוא נראה מעט מעוצבן, או מאוכזב, אך מנסה להסתיר זאת. תמיד כשהוא מסתיר משהו הוא מותח את הכתפיים באי נוחות באופן כמעט בלתי מורגש, אבל אני כבר מבחינה בו מבלי להתאמץ.

״החלפתם את הצמיג?״ אני שואלת את תומס וריף כאחד, שניהם שותקים, כל אחד נותן לשני את זכות הדיבור. לאחר שנייה אחת ארוכה מדי, ריף הוא זה ששובר את השתיקה, ״כן, כבר מחר על הבוקר תוכלו לחזור הביתה. כדאי שתלקטו קצת שעות שינה הלילה כי אני מבין שאף אחד מכם לא ישן יותר מדי עד כה.״

״אל תדאג, לא היו לי תוכניות אחרות.״ אני מגחכת. 

לאט לאט מתחילות להתרוקן כוסות הקפה שבידינו, וכל אחד בתורו מוצא סיבה אחרת לקום מהמעגל. תומס הוא הראשון שקם, הוא הסתלק מבלי לומר דבר לאחר שלא הוציא מילה מהרגע שהתיישבתי במעגל. שון הלך מיד אחריו. וויל ומאיה הלכו גם הם בשלב מסוים, ומבלי ששמתי לב, גם רון נעלם.

״כריס עף עלייך, שתדעי,״ ריף מספר כשהוא משחק בשיערי. ״הוא התקשר אליי לפני כמה שעות ולא הפסיק לקשקש על איזו ׳חברה יפה וחריפה׳ הבאתי, וכמה שאת עשרים ליגות מעליי.״

״איזה חנפן הוא, אני קלטתי אותו!״ אני צוחקת, מנסה להתעלם מהמילה ׳חברה׳. ״אבל חנפנות מביאה תוצאות, ואצלי הוא כבר קיבל את נקודות הזכות שמגיעות לו.״

״אז אני צריך להתחנף אלייך בעצם, זה מה שאת אומרת?״ הוא מחייך בפלרטטנות.

״שווה לך לנסות.״ אני עוקצת בחזרה. הוא מחייך כשהוא מבריש בידו את שיערי אל מאחורי אוזני, ומרים את פניי אל שלו, מנשק אותי ברכות. השפתיים שלו חמימות על שלי, מחפשות עוד ממני. אני נצמדת אליו יותר ומלטפת את עורפו, מרגישה את התשוקה שלו גוברת בתגובה לכך.