עוד יום אחד

פרק 33- לא הרסת כלום

״מה אמא שלי רצתה ממך היום?״ תומס שואל דרך החלון מחדרו שלו.

כשחזרתי הביתה מביתו של תומס, לשם שינוי, אבא ישב בסלון וצפה בטלוויזיה. לעומת בדרך כלל, כשהייתי חוזרת לבית ריק בזמן שהיה בעבודה. לפי מה שהוא אומר, לפחות. עכשיו אני כבר לא בטוחה כלום.

הוא לא נראה מופתע לראות אותי, לא אמור להפתיע בהתחשב בכך שאמרתי לו שאני ישנה אצל אלי לאחר המסיבה.

לא בזבזתי יותר מדי זמן בסלון, וכשראיתי את עיניו מתחילות להיעצם בעייפות, ניצלתי את ההזדמנות לחמוק אל חדרי מבלי להישאל שאלות.

״שום דבר,״ אני עונה לתומס. ״שיחת בנות.״

״מה בעצם כוללת שיחת בנות?״ הוא שואל בסקרנות.

״בדרך כלל, בנים.״ אני עונה בכנות ומושכת בכתפיי והוא בתגובה צוחק.

״אז היא דיברה איתך עליי?״ הוא שואל בחיוך מרוצה ומתגרה.

״כי אתה הבן היחיד בעולם?״ אני מגלגלת עיניי.

״כי אני הבן היחיד שלה, אולי?״ הוא מגלגל עיניו בחזרה ובחיוך. ״אז אני מבין שכן.״ הוא מוסיף לאחר שתיקתי.

אני משלבת ידיי על חזי בשקט ונשענת לאחור על הכיסא שליד שולחן הכתיבה שלי. ״אני לא מבינה למה אתה עדיין בחדר שלך.״ אני זורקת לאוויר בציפייה שיעבור לחדרי כמו בכל לילה.

״חשבתי על זה,״ הוא ממלמל בקול מנומנם ומתכרבל בשמיכה שלו, עדיין יושב מול החלון. ״ולמה אני תמיד בחדר שלך? המיטה שלי יותר גדולה, ואצלי את מקבלת בגדים חינם...״

״שכחת מאמא שלך?״

״שכחת מאבא שלך?״

״תפסיק לבלבל לי בשכל ותבוא, אני כבר בפיג׳מה!״

הוא רוטן בקול רם ועובר דרך חלוני כשהשמיכה העבה עוד עוטפת אותו.

״אתה דביל.״

״תודה.״

״ואתה נראה מטופש.״

״תודה.״

אני נכנסת למיטה מיד אחריו. אני יודעת שנשארו לי דקות בודדות עד שיירדם, חלון הזדמנויות קצר מאוד לנצל את עייפותו ונכונותו לענות לי על מה שאשאל. ״תומי.״

״הממ...״ הוא נוהם כשגבו מופנה אליי.

״זוכר שלפני כמה לילות היית אצל אנה?״ אני מהססת. לפני כמה לילות תומס הגיע לחדרי מאוחר מהרגיל, ובמסיבה הוא אישר לי שהיה אצל אנה. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על מה הם עשו, על מה הם דיברו. מה הם עכשיו בכלל?

הוא מסתובב אליי ומסתכל עליי מבלי לענות.

״אכפת לך... לספר לי?״

״לספר לך?״ הוא חוזר אחריי בקול מנומנם. 

״נו?״

הוא מזדקף במקומו ונאנח. ״הלכתי אליה. לא היה יותר מדי, באמת. וזה גם לא משנה, מה שמשנה זה מה יהיה מכאן הלאה. ואני מבטיח לך, ווידאתי שלא יהיה שום דבר.״