בכל הלילות האחרונים תומס היה איתי. אני אפילו לא מנסה להירדם בלעדיו כי אני יודעת שזה כבר אבוד. בעיקר מאז הסיוט. אני כבר לא יודעת אם אני יותר מפחדת מלהיות ערה או מלישון.
לא הגיעו עוד סיוטים כמו הקודם. זה כנראה היה חד פעמי. קיימת גם האופציה שמאז לא ישנתי מספיק עמוק כדי להיכנס לחלום.
אתמול תומס הגיע לחדר שלי מאוחר מהרגיל. חיכיתי לו.
בשלב מסוים כבר חשבתי שלא יגיע, לא הצלחתי להתאפק והצצתי לתוך החדר שלו, אבל הוא לא היה בו.
זה קצת תלותי מצדי, אבל בכל זאת המשכתי לחכות. זה ממש מביך. אבל לא יכולתי לישון בלעדיו. לא רציתי לישון בלעדיו. כשכבר כמעט איבדתי תקווה, סגרתי את האור ונשכבתי מתחת לשמיכה בעיניים עצומות, בדיוק אז הוא נכנס. הוא לא אמר מילה וכך גם אני. הוא פשוט התכסה גם הוא בשמיכה, נישק את ראשי ונשכב לישון. ושתקנו. לא אמרנו מילה עד הבוקר, כשהייתי צריכה ללכת למשמרת. אני די בטוחה שהוא עדיין נשאר אצלי בחדר.
הפעם אני עובדת לבד. טוב, לא לגמרי לבד. אריק, הבוס שלי, גם עובד היום. רוב הזמן הוא מנהל את העסק מהצד, אבל זו דווקא הקלה רצינית שהיום הוא הגיע לעזור. לעבוד לבד ביום שישי בבוקר זה לא צחוק. יש המון לקוחות ויותר מדי עבודה.
״הפוך קטן!״ אני מרימה את קולי.
״על זה!״ אריק משיב לי מליד מכונת הקפה.
״זה יעלה עשרה שקלים.״ אני אומרת בחיוך ומקבלת חיוך בחזרה מהאישה המבוגרת והכפופה שמחטטת בתיק שלה אחר המטבעות.
״רק רגע...״ היא ממשיכה לחפש. יש מאחוריה רק עוד שני לקוחות ואז אני אוכל לנשום. קדימה, אישה. אני מותירה את החיוך המקסים על פניי. ״הנה!״ היא מוציאה סכום מדויק ואני מכניסה את המטבעות לקופה.
״תודה רבה,״ בדיוק אז אריק מניח את הקפה שלה על הדלפק וחוזר לאחור. ״שיהיה לך יום טוב!״
״יום טוב גם לך, את נערה יפהפיה ומקסימה.״ היא אומרת. המחמאות הכי טובות מגיעות מפיהם של זקנים. סליחה, מבוגרים. כי הם כבר מלכתחילה מסתכלים מלמעלה על הדור שלנו, אז אם היא חיבבה אותי כנראה שזיהתה משהו מיוחד.
בעצם, מחמאות מפיהם של ילדים יכולות להיות תחרות הוגנת. כי הם תמיד אומרים את האמת. אז אם הם מחמיאים, כנראה שזה נכון.
הלקוחות הבאים הם ילד בן עשר שקנה שוקו קר ומאפין, ונערה מהשכבה מתחתיי שקנתה קפה קר מחלב דל קלוריות. אני קורסת על הכיסא שמאחורי הדלפק ברגע שהנערה מתרחקת. ״אלוהים אדירים, בחיים לא היה לנו כל כך הרבה עומס!״ הרגליים שלי כבר כואבות מרוב עמידה.
״כנראה שאנחנו עושים משהו נכון.״ אריק מאשר ומתיישב לידי בתשישות. ״למה את עובדת בימי שישי בבוקר, בכל מקרה? את לא מעדיפה להיפגש עם חברים או להשלים שעות שינה ממהלך השבוע?״
YOU ARE READING
עוד יום אחד
Romansaהקיץ התחיל. סופי לא יכולה לחכות לטרוף את החיים. תומס, החבר הכי טוב שלה, תמיד שמר עליה ומכיר אותה יותר משהיא מכירה את עצמה. אבל ריף, הלקוח הקבוע בבית הקפה שבה עובדת מסקרן אותה ונראה כל כך חלומי עבורה. מי יהיה שם בשבילה כשהחיים יתחילו לטרוף אותה? מ...
