בחרתי ללבוש בגד ים לבן ומעליו מכנסי ג׳ינס קצרים וגופיה. אספתי את השיער גבוה. עד כדי כך חם בחוץ.
אני מחכה לשמוע את כל הפרטים מאלי מאוחר יותר היום, כשנהיה אצל וויל. עכשיו, כשהיא עשתה את הבדיקה והיא יצאה שלילית, אני בטוחה שכבר לא תהיה לה בעיה לדבר על זה. ואם שון הוא זה ששכנע אותה להיבדק, בהחלט יש להניח שמשהו קרה גם ביניהם אתמול, ואני כבר מתה לשמוע הכל.
בהתאם להצעתו של וויל, הזמנתי את רון וריף לביתו של וויל היום. בגלל שרון ושון חברים מהנבחרת, נראה לי שזה דווקא יכול להסתדר. כבר היינו כולנו ביחד פעם אחת, כשהיינו בכיכר אחרי המשחק. וגם בפסטיבל הקיץ מספר פעמים.
זו גם הזדמנות מצוינת להסיח את דעתי מהעובדה שהיום השלושים ואחד בחודש. היום היו אמורים לפנות אותנו מהבית ורק אתמול אבא הוכיח לי שהחוב שולם.
כעת אבא כבר בעבודה, ואני ממתינה לריף שאמור לאסוף אותי. אני מתעכבת מול המראה, בוחנת את עצמי ומושכת בכמה קצוות שיער עד שנוצר מראה לא מתאמץ אך מחמיא שאני מחבבת.
שלוש נקישות נשמעות על חלוני. אני פותחת אותו ומסיטה את הוילון. תומס כבר לבוש בבגד הים שלו. ״חמש דקות למטה?״
בדרך כלל תומס מסיע אותי. תמיד, למען האמת. אבל שכחתי לעדכן אותו שלא אצטרף אליו לנסיעה הפעם. ״הממ... ריף ורון תכף מגיעים עם הרכב. אבל אם עוד לא יצאת, למה שלא תיסע איתנו?״
נראה כאילו האגו שלו מעט נפגע. ״זה בסדר, נתראה אצל וויל.״
״נו, זו נסיעה קצרה, חבל שתוציא את האוטו.״ אני מנסה לשכנע אותו. ״אמרת שתנסה להכיר אותו.״ אני מזכירה לאחר שלא הגיב.
הוא מהסס לרגע ואז מסכים, ״בסדר,״ בדיוק כשנשמעות שתי צפירות מכונית מלמטה.
אנחנו נפגשים למטה ואני זוכה לבחון את תומס לכל אורכו. בניגוד אליי, יש לתומס רק בגד ים אחד, שחור. אני כבר יודעת כמה שאני אוהבת את הצבע הזה עליו, הוא מבליט את גוון עורו השזוף ואת עיניו הכהות.
אנחנו נכנסים למושבים האחוריים ברכב. זו כנראה הפעם הראשונה בחיים שלנו שאנחנו יושבים בחלק הזה של הרכב. אנחנו תמיד מתיישבים בשני המושבים הקדמיים, תומס במושב הנהג ואני במושב שלידו.
ריף מצמצם עיניו בבלבול לרגע ואז מחייך ופונה אל תומס מבלי להתעכב על העובדה שהצטרף לנסיעה, ״מה נשמע, גבר?״ תומס בתגובה שולח את ידו קדימה ללחיצת יד גברית.
״מה נשמע, אשפית?״ רון מברך את בואי ושולח את ידו אחורה אליי ללחיצת יד זהה אל זו של הבנים. כל פעם מחדש מצחיק אותי שהוא מתייחס אליי כמו אל אחד החברים הגברים שלו.
״קיצרנו מ׳אשפית קפה׳ ל׳אשפית׳?״ אני מגחכת.
״אה, גברת, כשהמצאתי את הכינוי הארוך-מדי הזה, לא ידעתי שאצטרך להשתמש בו לעתים כל כך קרובות. בסוף יילך לי הקול בגללך.״ הוא מחזיק את הגרון ומחספס את קולו בכוונה, כאילו הצטרד.
YOU ARE READING
עוד יום אחד
Romanceהקיץ התחיל. סופי לא יכולה לחכות לטרוף את החיים. תומס, החבר הכי טוב שלה, תמיד שמר עליה ומכיר אותה יותר משהיא מכירה את עצמה. אבל ריף, הלקוח הקבוע בבית הקפה שבה עובדת מסקרן אותה ונראה כל כך חלומי עבורה. מי יהיה שם בשבילה כשהחיים יתחילו לטרוף אותה? מ...
