עוד יום אחד

פרק 38- מסיבת פיגמות

״נו, כבר מתחרטת?״ תומס מתבדח ואני מכה אותו על ידו וצוחקת. ״כבר נגעתי בארץ, בלי חרטות הפעם!״ הוא מזהיר.

״נודניק, אני לא מתחרטת.״ אני צוחקת ותוך כדי חיוך מדביקה נשיקה קלה לשפתיו. ״ואתה?״

״בכלל לא.״ הוא מחייך ומדביק נשיקה גם לשפתיי. אנחנו שוכבים על מיטתי בקוצר נשימה כשהשמש כבר כמעט זורחת ואור קטן פורץ אל החדר דרך החלון. זרועו כרוכה סביב מותני וכפות ידינו משולבות. ״אולי כדאי שנלך לישון.״

אני נאנחת מעייפות. הוא כנראה צודק. ״כן...״ אני מפהקת והוא נדבק ממני ומפהק בעצמו. ״אני רק צריכה לעשות משהו קודם.״

״מה זה?״ הוא מרים גבה בסקרנות.

אני מושיטה יד אל השידה שליד המיטה ומרימה את הנייר הגורלי ואז מנפנפת בו מול עיניו.

״לכי על זה.״ הוא מחייך.

אני מנסה להשתחרר מאחיזתו בידי שהוא לא עוזב. ״תומי.״

״אוף.״ הוא עוזב אותי בחיוך ואני משתחררת ממגעו בעל כורחי ובחוסר רצון. אני ניגשת אל השולחן שעליו מונחת המעטפה ומכניסה לתוכה את הצ׳ק, ואז יורדת אל הקומה הראשונה, מרגישה במבטו ננעץ בגבי בדרכי החוצה.

למזלי דלת החדר של אבא נותרה מעט פתוחה. אני מאמינה שעוד בערך שעה כבר יצטרך לקום לעבודה.

אני נכנסת בדממה לחדר החשוך, מניחה בשקט כף רגל אחר כף רגל, אצבעות ולאחר מכן עקבים.
אני מתעכבת לרגע ארוך לפני שאני מניחה את הצ׳ק על השידה שלו. אני מסתכלת עליו ולא יכולה שלא לחשוב על כך שאני לא מכירה אותו יותר. הוא נראה שליו, ועם זאת, טרוד כל כך. חזהו מתנפח ומתרוקן באיטיות ובקצב קבוע, אך הגבות שלו מכווצות. כאילו חולם סיוט נורא.

עכשיו גם את אבא שלי אני לא מכירה. זה שניים מתוך שניים.

אני מתגנבת חזרה אל הסלון בעצב קל ועולה חזרה לחדרי. נכנסת חזרה אל הבועה החלומית שנקראת תומס.

תומס כבר כמעט נרדם, אך עיניו נפערות בבת אחת כשאני נכנסת אל החדר כמנסה להעמיד פני ער. ״כמה זמן היית למטה?״ הוא ממלמל בקול מנומנם.

״ממש דקה.״

״אה... את יודעת על מה חשבתי?״ הוא מפהק ומותח זרועותיו לקראתי כדי שאכנס ביניהן. ״אני חושב שזו פעם ראשונה שאנחנו מתנשקים בלי לריב.״

אני מנסה להריץ לאחור את הפעמים הבודדות שהתנשקנו. ״לא יכול להיות...״

״בפעם הראשונה כעסת עליי שעזרתי לאבא שלך מאחורי הגב שלך.״

״טוב, כי-״

״בפעם השנייה רבנו וסילקת אותי חזרה לחדר שלי.״

״היי! זה לא היה ככה!״ אני מתגוננת.

״ופעם שלישית, במגרש.״ הוא ממשיך.

״והיום.״ אני מחייכת.

״והיום.״ הוא חוזר אחריי בחיוך שובב. ״אני אתחיל לחשוב על לעצבן אותך בכוונה.״