עוד יום אחד

פרק 18-כמעט מבטיחה

לא בזבזנו זמן לפני שנכנסנו לרכב והתחלנו בנסיעה הביתה. קמנו רק לפני שעתיים ואנחנו כבר בדרכנו חזרה. ריף בא להיפרד ממני לפני שנסענו, התקרבנו מאוד בפסטיבל ואין לי ספק שנשמור על קשר קבוע. גם מאיה שמה לב לכך, ולמען האמת, ניסתה לתחקר אותי מוקדם יותר, לפני שעלינו לאוטו-

״זה נהיה רציני, אה?״ מאיה קרצה לי.

״למען האמת, אני לא חושבת שזה הכיוון. היחסים בינינו דווקא מרגישים די קלילים כרגע.״ אמרתי בכנות וזרמתי עם הנושא.

״לי זה נראה שאת משגעת אותו.״

חייכתי וצחקתי רגע לפני שפניי הרצינו כשנזכרתי באמש. ״תקשיבי, אני ממש מצטערת שנטשתי אותך אתמול בלילה כשחיפשנו את אלי. כשמצאתי אותה, מיהרתי להגיע אליה ורק כשהגענו לאוהל קלטתי שאת לא איתנו, הייתי כל כך לחוצה להחזיר אותה-״

״על מה את מדברת?״ היא ביטלה את ההתנצלות שלי. ״אני אמורה להתנצל! איבדתי אותך בדרך, ואז וויל הגיע וכבר הנחתי שמצאת אותה- רגע, קרה משהו? למה היית לחוצה?״

אי אפשר להסתיר ממנה כלום? ״לא, לא. היא הייתה קצת שיכורה מדי ולא לגמרי בשליטה.״ היא הנהנה בחצי הבנה.

אלי קמה בבוקר כאילו לא קרה כלום, המשיכה ביחס הקר כלפי שון, שמאוד פגוע ממנה. אני לא יודעת אם היא בכלל מתכוונת לעשות בדיקת היריון כשנגיע. אבל אני אוודא שזה יקרה.

עכשיו אנחנו כבר במכונית, כולם כמעט רדומים חוץ ממני ומתומס במושבים הקדמיים.
אני שמה לב שהוא מתנהג קצת שונה מבדרך כלל. כבר מאתמול הוא נהיה שקט ומסוגר, וגם עכשיו הוא נוסע במבט חתום, ממוקד על הכביש, עם יד אחת על ההגה והשנייה מתופפת על ברכו בעצבנות. אולי זה כי השתכרתי מדי בלילה הראשון?

״הכל בסדר? אתה מתנהג מוזר.״ אני אומרת בשקט כך שאף אחד מלבדו לא יוכל לשמוע, ולא זוכה לשום שינוי בהבעתו.

״לא ידעתי שזה רשמי.״ הוא זורק לאוויר לאחר כמה שניות בחוסר רגש, ״את וריף.״

אני מופתעת שזה מה שהוא מחליט לענות, כאילו שהקשר שלי עם ריף הוא מה שגורם לו להתנהג בצורה הזו. ״זה לא.״ אני עונה. ״אני חושבת.״

״אז אולי כדאי שתתאמי איתו ציפיות.״ הוא מציע בזלזול, רומז את כוונותיו של ריף.

״למה? הוא אמר לך משהו בחניון? על מה דיברתם?״ אני מנסה להישמע אגבית, אך קולי יוצא קפוץ ומתוח. ריף חושב שאנחנו ביחד? אולי אנחנו באמת מתקרבים לקראת הכותרת הזו.

״הוא אמר יותר ממשהו. ואת האמת, סופי, אני לא רוצה לשמוע ממנו את השטויות שלכם. אם יש משהו שאני צריך לדעת, את אמורה לספר לי. אני לא חבר שלו.״ הוא מטיח בגסות ומפתיע אותי. תומס לא נוהג לגבש דעות ראשוניות שליליות על אנשים שהוא אינו מכיר, ואין לי ספק שאת ריף הוא לא מכיר כלל. אני מבחינה בתזוזה של אלי מאחוריי, כנראה שתפסנו את תשומת לבה.