העצבים מציפים את גופי בכל דקה שעוברת במהלך הנסיעה. אני לא יודעת מה אני הולכת להגיד לו או מה אני הולכת לעשות. אני מניחה שאגלה כשאעמוד מולו.
זה לא שיש לי יותר מדי ברירות, עכשיו כשאני כבר כאן.
״תודה.״ אני מאלצת את עצמי להוציא את המילים מהפה. ״באמת תודה, על הטרמפ וגם... טוב, על הכסף.״ אני באמת מודה לו, אבל קשה לי להודות בכך בפניו כי הדרך שבה עזר לי לא מקובלת עליי. הדרך שבה שיקר לי, חיטט לי בחיים ללא שום רשות לאחר שנפרדנו, ועוד העז ליצור קשר עם תומס מאחורי גבי.
״אין על מה, סופ, מתי שתרצי.״ ריף עונה.
״אני מקווה שאתה מתכוון רק לחלק של הטרמפ.״ אני מפטירה והוא מושך בכתפיו בתגובה.
״אשלח לך קישור ברגע שאחזור הביתה.״ הוא מצליח להשחיל לפני שאני יוצאת מהרכב וטורקת דלתו.
את המרחק הקצר אל המגרש אני מצמצמת במהירות, בצעדים גדולים ובעצבים ברורים לעין.
הטיפש הזה. איך הוא מעז לישון אצלי בחדר, להעמיד פנים שאכפת לו שבסך הכל יהיה לי נוח וטוב, ואז לחטט לי ביומן! ועוד לשלוח לריף! ולפרסם! הבן זונה הזה יודע שאין סיכוי שהייתי מאפשרת לו לעשות את זה. והוא בכל זאת בחר ללכת על ביצים.
ועכשיו הוא משחק כדורגל כאילו הכל כרגיל. ללא חולצה, מיוזע, כשהמכנסיים הקצרים מחליקים על אגנו וחושפים את רצועת תחתוני הבוקסר שלו...
אלי מבחינה בי כשאני מתפרצת למגרש וכנראה לא מבחינה בהבעת פניי. ״סופ! איזה כיף שבאת-״
״חתיכת מטומטם!״ אני מתפרצת למשחק ופוסעת ישירות אל תומס, מטיחה את ידיי על חזהו החשוף ודוחפת אותו ומרוב הפתעה הוא מועד כמה צעדים אחורה.
״מה יש לך, משוגעת?״ הוא צועק בפליאה וכמעט נבהל מהמתקפה שלי.
אני ממשיכה לדחוף אותו לאחור, גם כדי להוציא עצבים וגם כדי להתרחק מהשאר שנועצים בנו מבטים ושותקים כמו חבורת דגים.
״אתה דפוק? אתה עדיין לא מכיר אותי?״ אני צועקת עליו והוא מאפשר לי להרחיק אותו מטווח ראייתם של השאר בדחיפות חוזרות. ״אתה ידעת שזה יחרפן אותי! ידעת שאין שום סיכוי שאני אסכים לפרסם דבר כזה אישי ובכל זאת עשית את זה!״
הוא נאנח בהבנה. ״ריף הדפוק הזה, הוא אמר לי שאת אמרת-״
״שלא תעז להפיל את זה על ריף, חתיכת אידיוט!״ קולי רועד. ״הוא לא חייב לי כלום, אבל אתה... אבל לא ציפיתי לזה ממך.״
הוא צודק ופולט נשיפה. ״את צודקת. אני לא יודע מה להגיד, סופ. לא היו עוד ברירות-״
״בזה אתה טועה,״ קולי רועד. ״הייתה עוד ברירה אחת. לא לעשות את זה!״
״אבל זה הצליח, לא? הוא אמר לי שהוא מביא לך היום את הכסף.״ הוא אומר בחוסר הבנה.
אני נרתעת לאחור. ״אתה מדבר איתו עליי?״
YOU ARE READING
עוד יום אחד
Romanceהקיץ התחיל. סופי לא יכולה לחכות לטרוף את החיים. תומס, החבר הכי טוב שלה, תמיד שמר עליה ומכיר אותה יותר משהיא מכירה את עצמה. אבל ריף, הלקוח הקבוע בבית הקפה שבה עובדת מסקרן אותה ונראה כל כך חלומי עבורה. מי יהיה שם בשבילה כשהחיים יתחילו לטרוף אותה? מ...
