״תפסיקי לבעוט!״ אני מורה למאיה. אני מנסה ללמד אותה לצוף. היא שכובה בתוך המים וידיי תומכות בגבה, אבל היא לא מפסיקה להתנגד לי.
״אני לא מצליחה!״ היא נעמדת בתוך המים בוויתור. ״אני לא מבינה איך את מצליחה לצוף. אם אני מרפה, אני שוקעת!״
״לא, אם את מרפה, את צפה! פשוט לא ניסית להרפות!״ אני מתייאשת והיא צוחקת.
״מספיק. את יודעת מה אומרים, ׳אין כזה דבר תלמיד גרוע, יש מורה לא טוב!׳״
״טוב, שמענו עלייך.״
אלי כבר למדה לצוף ועכשיו מנצלת את המיומנות החדשה שלה. היא צפה על המים בשלווה, בעיניים עצומות, מנותקת לגמרי מהסביבה, כשמאיה חובטת בבטנה והיא מתקפלת.
״קדימה, מספיק לאכול מול הרעבים. אני חושבת שצפנו מספיק.״ מאיה מתבדחת בייאוש ואנחנו צוחקות.
אנחנו כבר שעות ארוכות בתוך המים. אני מתחילה להרגיש חלשה, והראש שלי פועם. הגוף שלי בכל מקרה מיובש מרוב אלכוהול ששתיתי בלילה, וגם בקושי שתיתי מים מאז הבוקר.
״אני יוצאת החוצה, להתרענן.״ אני מודיעה ושוחה אל החוף. אני חולפת במהירות על פני כמה זוגות שחובטים במטקות על החוף, על מנת להתחמק מהכדורים.
אני לוקחת בקבוק מים מהאוהל ומרוקנת את רובו בלגימה אחת. המים התחממו לגמרי והם כבר לא קרירים ומרעננים כמו אתמול, כשהבאנו אותם מהבית, אבל אני מכריחה את עצמי לסיים את הבקבוק.
אני קושרת בד לבן ושקוף מעט על מותני ומותחת הצידה את כתפיית בגד הים כדי לבחון את עורי. השתזפתי מאוד, למרות שמרחתי קרם הגנה כבר פעמיים. אני מנצלת את הזמן הפנוי לשלוח הודעה לאבא,
״יש לנו פנצ׳ר, נצטרך להישאר עוד לילה...״
אני מניחה שהיה עסוק ביומיים האחרונים, כי בקושי כתב לי במשך הזמן שאני פה. ולפי הרצון העקש שלו שאסע הנה, לפסטיבל, אני מניחה שלא יהיה לו אכפת שאשאר לילה נוסף. אני מקבלת תשובה תוך כמה שניות:
״אין בעיה, מותק, תהנו. תודיעי לי אם את צריכה משהו.״
אני מכניסה את הטלפון חזרה לתוך התיק. האוהל חם וחנוק, ואני ממהרת לצאת חזרה אל האוויר הפתוח. אני מבחינה בריף מהלך על החוף. הוא מרים את מבטו אליי כאילו הרגיש בעיניים שלי עליו, ופוסע במהירות לכיווני. ״היי, סופ! המוסך נפתח, אני בדיוק יוצא אליו, רוצה להצטרף אליי?״ הוא שואל כשהוא מגיע, בחיוך מקסים ומזמין ביותר.
״אין צורך שתטרח כל כך עבורנו, אני יכולה לקרוא לתומס או-״ אני מתחילה להתנגד אבל הוא קוטע אותי.
״לא, לא, זה בסדר! לא ראיתי את כריס הרבה זמן, התכוונתי ללכת לבקר אותו בכל מקרה.״ אני מבינה שהוא מדבר על המוסכניק.
YOU ARE READING
עוד יום אחד
Romanceהקיץ התחיל. סופי לא יכולה לחכות לטרוף את החיים. תומס, החבר הכי טוב שלה, תמיד שמר עליה ומכיר אותה יותר משהיא מכירה את עצמה. אבל ריף, הלקוח הקבוע בבית הקפה שבה עובדת מסקרן אותה ונראה כל כך חלומי עבורה. מי יהיה שם בשבילה כשהחיים יתחילו לטרוף אותה? מ...
