ריף כתב לי מספר פעמים במהלך היום ווודא שאני בסדר. הוא אפילו הציע לבוא להיות איתי כדי שלא אהיה לבד. אבל את רוב היום העברתי אצל תומס כשסיפרתי לו את כל אירועי אמש, ואחר כך העדפתי להיות עם עצמי. אני לא חושבת שהנוכחות של ריף תעזור לי במצב הזה כרגע.
אתמול בלילה הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. אני לא יודעת אם הוא התכוון לזה באמירה אגבית או מלאת משמעות, הייתי נסערת ועייפה מכדי להתעסק בזה באותו הרגע. כך או כך, האמירה הזו ריסקה את התקווה שלי להמשיך בקשר הזה.
התחלנו לצאת רק לפני שבועיים, וזה הכל מתקדם מהר מדי. בהתחלה, קסם לי הרעיון של מערכת יחסים קלה ונוחה, עם מישהו שאני יכולה לפנות אליו ולבלות איתו את הזמן בלי דאגות. וזה עבד.
אני חושבת שהוא היה באותו הראש כמוני עד עכשיו. אבל הבנתי שנסחפתי לתוך משהו רציני יותר כשמצאתי את עצמי בסלון שלו באמצע הלילה, מתייפחת בין זרעותיו. ועל אחת כמה וכמה כשהוא אמר לי שהוא אוהב אותי.
לא הייתי מסוגלת להגיד לו את אותו הדבר בחזרה. שלוש המילים האלה יותר הרתיעו אותי מאשר ריגשו אותי.
הבטחתי לעצמי שלא אהיה מהבנות האלה, שמשלות גבר שהן לא מעוניינות בו. וזה לא שלא התעניינתי בו, באמת חשבתי שאוכל להתאהב בו. כי אין שום סיבה הגיונית ללמה שלא אתאהב. כולן יתאהבו בו. הוא יפהפה, חכם, ואכפת לו ממני בטירוף. אני רואה את זה בעיניים שלו.
אז כן, אמנם לא התאהבתי בו, אבל אני אוהבת אותו מאוד. אנחנו לא יוצאים הרבה זמן בכלל, אבל כן נקשרתי אליו. הוא הצליח להוציא ממני דברים שלא חשפתי בפני אף אחד כבר זמן רב. נתתי לו חתיכה ממני כשנתתי לו לקרוא דף מהיומן שלי. והוא נתן לי את כל כולו כשנתן לי לקרוא את כל הדפים בשלו.
אולי עדיף ככה. עדיף שלא התאהבתי בו. אני אביא לו רק צרות. הוא לא צריך אותי בחיים שלו.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מדברת מתוך חוסר ביטחון או ערך עצמי נמוך, אני באמת חושבת שעדיף לו בלעדיי. למה הוא צריך מישהי שירגיש מחויב לטפל בה ולשמוע על הבעיות שלה בבית באמצע הלילה? אני לא רוצה שירגיש כאילו באחריותו לדאוג לי ולהגן עליי.
אני מסתכלת בשעון שליד המיטה שלי, עטופה במגבת סביב גופי הרטוב ובמגבת קטנה שאוספת את שיערי. השעה אחת-עשרה שלושים ושלוש בלילה.
בשעה הזו אתמול, נשמעה טריקת הדלת בבית. טריקת הדלת שלוותה בסצנה שחרוטה לי במוח ובגוף ולצערי כנראה לא תישכח לעולם.
אני מתיישבת בשקט על המיטה בהמתנה מורטת עצבים לרעש החבטה שיגיע. אולי הוא יגיע בדיוק כמו אתמול. אני יודעת שזה לא אמור לקרות שוב, אבל למה לא בעצם?
אני מרוכזת כל כך בשקט שסביבי, שהנקישה על החלון גורמת לי לפלוט צרחה קצרה ומבוהלת.
״אתה משוגע?״ אני צועקת ושולחת יד אל המגבת שלי באופן כמעט אינסטינקטיבי כדי שלא תיפול. אני פותחת לתומס את החלון כדי שיוכל להיכנס כשהלב שלי עדיין מאיים לפרוץ החוצה מהחזה שלי מרוב בהלה.
YOU ARE READING
עוד יום אחד
Romanceהקיץ התחיל. סופי לא יכולה לחכות לטרוף את החיים. תומס, החבר הכי טוב שלה, תמיד שמר עליה ומכיר אותה יותר משהיא מכירה את עצמה. אבל ריף, הלקוח הקבוע בבית הקפה שבה עובדת מסקרן אותה ונראה כל כך חלומי עבורה. מי יהיה שם בשבילה כשהחיים יתחילו לטרוף אותה? מ...
