ברעד, אני חוזרת אל השאר, מנסה להעמיד פנים כאילו לא התערער עולמי לפני רגע, כשתומס הולך עם שון כמה צעדים מלפניי בפוקר-פייס. אני מנסה בכל כוחי לא להגניב אליו מבט. כולם כבר יצאו מהבריכה ומכוסים במגבות, רועדים מקור.
״איזו הפקרה, אחות.״ אלי אומרת בקול רועד מקור. ״סתם חיפשת תירוץ להתפשט.״
״איך את מכירה אותי.״ אני אומרת בשטותיות ותוך כדי עוקבת בעיניי אחרי תומס, הוא ושון נעצרים בפינה בחצר. הוא נשען על הגדר המקיפה את החצר ומקשיב למילותיו של שון. אני תוהה אם הוא מצליח להקשיב למילה שיוצאת לו מהפה או שהוא חושב על דברים אחרים.
מאיה מבחינה בלחיי הסמוקות והבעתי הנבוכה ומכווצת עיניה לכיווני כאילו כך תצליח לראות לתוך מחשבותיי, אני מסיטה מבטי לכל כיוון אחר במטרה לא להיתפס ב״פשע״. זה מרגיש כמו פשע. כאילו שנישקתי את אחי, אפילו שברגעים אלו ממש, הדבר האחרון שהוא מרגיש לי זה אח. תומס תופח על גבו של שון בעידוד כשהם חוזרים לעמוד לידנו. תומס נעמד לידי ואני מנסה לשמור על הבעה ניטרלית.
אני שומעת את כולם מדברים במעורפל סביבי אך הדבר היחיד שאני מצליחה להתרכז בו הן המחשבות שלי שמסתחררות במערבולת לא ברורה שנובעת מהאלכוהול שזורם בדמי, ומהאירועים של הימים האחרונים.
איזה מטומטמת, מתנשקת עם זר ועם החבר הכי טוב שלך ביומיים. מטומטמת. ואיך בכלל אני מתעסקת בשטויות האלו כשיכול להיות שעוד חודש לא יהיה לי כלום, לא אותם, לא בית, לא כסף...
תומס, כאילו קורא את מחשבותיי, מניח ידו על כתפי בעידוד, מחזיר אותי למציאות. אבל עכשיו, בשונה מכל יום אחר, מגעו מעביר בי רעד. אני לא מצליחה לראות את שאר האפשרויות על הרצף שבין להעיף את היד שלו ממני לבין לקרב אותו אליי ולא לעזוב לעולם.
במקום, אני מחליטה להישאר במקום כשידו מונחת על עורי.
כשעורי חשוף כל כך, הרוח החמה דווקא מקררת אותי ואני רועדת בראש מושפל. אני הולכת לכיוון הבגדים שלי שזרוקים על הרצפה, ידו של תומס מתנתקת מכתפי ואני מרגישה שאני יכולה לנשום. אני מתלבשת בחזרה במהירות, מלבישה מעליי את הגופייה הלבנה והמכנס הקצר. כשאני לבושה, אני עדיין לא מפסיקה לרעוד, ואני משלבת ידיים בחיבוק עצמי.
״מה יש?״ וויל לוחש לאוזני כשמבחין בהתנהגות הלא שגרתית שלי.
״סתם, שתיתי יותר מדי.״ אני משקרת חצי שקר.
הוא מסתכל עליי בפקפוק ואני יודעת שאני עוד הולכת לשמוע ממנו מאוחר יותר.
אנחנו נכנסים לבית, בסלון כבר מפוזרים שלושה מזרונים שמחכים רק לנו. העייפות נופלת עליי ושמיכת הפוך נראית כל כך מפתה כעת.
בלחישות קצרות של לפני שינה, כולנו מפטפטים על שטויות בזמן שאנחנו מתמקמים, כל אחד במקומו. שון ואלי חולקים את הספה, נכנסים תחת שמיכה אחת. הם מתנהלים ממש כמו זוג ובכל זאת לא נראה מוזר לאף אחד מאיתנו שהם בסך הכל חברים כרגע. הם ככה כבר שנים, רק שעכשיו קרה ביניהם משהו, ובכל זאת הכל ממשיך כרגיל.
YOU ARE READING
עוד יום אחד
Romantikהקיץ התחיל. סופי לא יכולה לחכות לטרוף את החיים. תומס, החבר הכי טוב שלה, תמיד שמר עליה ומכיר אותה יותר משהיא מכירה את עצמה. אבל ריף, הלקוח הקבוע בבית הקפה שבה עובדת מסקרן אותה ונראה כל כך חלומי עבורה. מי יהיה שם בשבילה כשהחיים יתחילו לטרוף אותה? מ...
