לא הופתעתי כשאחרי כמה שעות אני ותומס נותרנו בדיוק באותה הנקודה. מבוי סתום.
באמת שאין לי הרבה אפשרויות, חבל סתם לחפור בנושא. אני פשוט צריכה כסף. הרבה ממנו. ובדחיפות.
אני יודעת שתומס היה הופך עולמות אם זה היה עוזר, אבל פשוט אין מה לעשות בנושא. בעיקר לא כשרוב האחריות בכלל תלויה על אבא שלי. ידיי כבולות.
אבל היום אני ממש לא מתכוונת לחשוב על זה. לא היום. לא במסיבה שחיכיתי לה מאז הניצחון של הנבחרת.
למען האמת, אני מתכוונת לעשות בדיוק ההפך מלחשוב.
אני כבר לבושה בגופייה ובחצאית מיני, וכמובן במכנסון קצר מתחתיה, גם לי יש גבולות. כבר עשיתי את הטעות הזו במסיבה של רון וקמתי בבוקר כשקצה השמלה הגיע בערך למותניים שלי, ואני לא מתכוונת לחזור על אותה הטעות פעם נוספת.
רציתי להחליק את השיער הערב, אבל ממש אין לי כוח להתעסקות הזו, והשיער דווקא הסתדר לי יפה. קמתי בבוקר עם נפח בשיער, והגלים בשיער שלי גולשים בצורה מושלמת על גבי וכתפיי. אני אוספת שני חלקים קטנים מהשיער בעזרת סיכה רופפת מאחורה.
תומס לבוש בג׳ינס רחבים וחולצה שחורה. ״כדאי שנזוז בקרוב, שון ואלי כבר אצל וויל.״ הוא יושב ברגליים פתוחות על הכיסא בחדרי ומציץ בשעון על מפרק ידו בחוסר סבלנות.
״רק... רגע.״ אני מברישה את המסקרה על הריסים שלי והיא מעגלת ומאריכה אותם באופן מושלם. ״עכשיו אני מוכנה.״
אני מסדרת את המחשוף העמוק ומרימה את הגופייה כך שלא ייראו את החזייה השחורה שלי. זה הולך להיות אתגר הערב. בעיקר בהתחשב בעובדה שאני לא מתכוונת להיות לגמרי נוכחת.
שמעתי את אבא נכנס הביתה לפני מספר דקות. קיוויתי שנצליח להתחמק החוצה לפני שיספיק לחזור, אבל התוכנית הזו הלכה לפח. ״לא יזיקו לי כמה כוסות עכשיו.״ אני לוחשת ומשתוקקת לאפשרות להשכיח ממני את הכל לכמה שעות.
״אל תאבדי את הראש.״ הוא מזהיר ואז מוסיף לאחר שאני לא עונה, ״שמעת?״
״שמעתי, שמעתי.״ אני מגלגלת את עיניי ואנחנו יורדים אל הקומה הראשונה כשגבי מופנה אליו, וגם הישבן שלי, שצריכה להיות לתומס רמת איפוק מטורפת אם הוא לא נועץ בו מבטים ממש עכשיו.
״יש לך הרבה אומץ לראות את אבא שלך כשאת לבושה ככה.״ תומס צוחק על חשבוני בלחישה.
״שתוק.״ אני לוחשת חזרה ומותחת את החצאית הקצרה כמה שיותר נמוך. ״אבא?״ אני קוראת בביישנות מגרם המדרגות ואז רואה אותו יושב מול הטלוויזיה בסלון. הבטן שלי מתהפכת כשאני רואה אותו. אני לא מסוגלת להסתכל לו בעיניים. אבא שלי. מהמר. מי היה מאמין?
תשכחי, סופי. עד מחר בבוקר. כל דבר בעתו. בינתיים, את שוכחת.
הוא מרים גבה כשהוא רואה אותי. ״מה זה? לאן את הולכת?״ הוא שואל ואני מאדימה באופן אוטומטי לנוכח הבגדים שאני לובשת.
YOU ARE READING
עוד יום אחד
Romanceהקיץ התחיל. סופי לא יכולה לחכות לטרוף את החיים. תומס, החבר הכי טוב שלה, תמיד שמר עליה ומכיר אותה יותר משהיא מכירה את עצמה. אבל ריף, הלקוח הקבוע בבית הקפה שבה עובדת מסקרן אותה ונראה כל כך חלומי עבורה. מי יהיה שם בשבילה כשהחיים יתחילו לטרוף אותה? מ...
