פרק 37- יש בזה משהו

227 11 7
                                    

להודעה של תומס לא עניתי מהסיבה הפשוטה- אני לא יודעת מה התשובה.

מצד אחד, ברור שאני רוצה שהוא יבוא. אני רוצה לישון איתו, אני רוצה לחבק אותו ואני רוצה לנשק אותו. וגם יותר מזה. ויותר מהכל, אני רוצה לדבר איתו. לשמוע את הקול שלו.

מצד שני, אין לי אנרגיה לעוד שיחה, לעוד התחרטות, לעוד התרחקות ממנו. אני לא מוכנה להסתכן בכך. לא הלילה.

אז החלטתי לתת לגורל להחליט במקומי ולא השבתי בחזרה.

הבנות הלכו הביתה כשהתחיל להחשיך. האמת היא שהוקל לי מאוד שאלי יודעת. וגם מאיה. הייתי יכולה להיעזר בהן פעמים רבות לאורך השבועות האחרונים, וזו הקלה ענקית לדעת שיש לי למי לפנות. גם אם זה בקשר לנושאים כאלו, שהם פחות חשובים. כמו להדגים איך תומס נישק אותי והאם כדאי לי להיות איתו, והאם הוא בכלל רוצה להיות איתי. נושאים רגילים שאני בסך הכל אוהבת ואמורה לדבר עליהם עם חברות שלי.

ואולי לא יזיק לשמוע את דעתן ואת הבדיחות שלהן על המצב כדי שאפסיק להסתכל עליו כאילו כל מילה שנאמרת בינינו קובעת את גורלי.

״מי זו החברה החדשה?״ אבא שואל מהספה לאחר שהבנות יצאו מהבית.

״מאיה, היא החברה של וויל.״ אני משיבה ונשארת לעמוד.

״חברה חברה?״

״כן, אבא. היא בת הזוג שלו.״

וויל התקבע? יפה לו.״ הוא מתבדח. ״היא נראית נחמדה.״

״היא באמת נחמדה, אני ואלי ממש אוהבות אותה.״ אני מספרת. ״היא לא סנובית, ולא מתנשאת מעלינו. זה נחמד.״

״מה התוכניות הערב?״ אבא שואל ומכניס עוגיית גרנולה שלמה לפיו.

״אני חושבת שפשוט אשאר בבית הפעם.״ אני משיבה ומשוטטת אל סל העיתונים שליד הטלוויזיה ומוציאה ממנו את העיתון השבועי.

הכתבה שאביו של תומס קרא בארוחת הבוקר נמצאת באחד העמודים הראשונים.

אני תוהה אם הוא נתקל בכתבה. אם הוא בכלל מעלה בדעתו שאני יודעת על הקשר שלו לפרשה. טוב, אני לא באמת יודעת מה הקשר, אבל אני יודעת שיש קשר כלשהו.

״שמעת על הקזינו שנסגר?״

הוא משתעל ופולט פירורים מפיו. ״מה?״

״כן, יש פה כותרת ענקית בנושא. אני מופתעת שלא שמעת על זה.״ אני אומרת ושומרת על קור רוח ככל האפשר כשאני מסתובבת להסתכל על פניו.

הבעת פניו אינה ברורה לי, הוא בוחן אותי, ועם זאת אשמה מתפרשת על פניו. ״למה שאשמע על זה?״

אני שותקת למשך כמה שניות. ״לא יודעת. אתה קורא עיתונים.״ אני עונה ושולחת מבט מאשים קל, כזה שמספיק ברור בכדי שיערער אותו, אך לא מספיק ברור על מנת שהחלקים יתחברו במוחו. ״לא?״

עוד יום אחד Where stories live. Discover now