הוא לא חלק מהשגרה שלי- BxB

פרק 3

נקודת מבט: עברי.

אני מתעסק בזה בזמן שהמקלחת מתארכת בעקבות המחשבות על יהונתן, ואני כל כך מבולבל, כי במקום לחשוב על בחורות יפות, כאלה שאני רואה בפינטרסט ומקשקש דיוקנים שלהם בשעת הציור שלי בשבת, אני חושב עליו וזה כל כך מוזר- לחשוב על מישהו שאתה לא מכיר את הפנים שלו, ובכללי - לחשוב על גבר.

אני מנסה לחשוב על פעם אחרת בה גבר עלה לי במחשבות, אולי כשניסיתי להגיע לפורקן אבל אני לא מצליח.

אולי כי לא פגשתי עד כה גבר עם כאלה שרירים מרשימים, גם לא בחדר כושר. לא עם כאלה ידיים יפות. אני מתקשה שוב מהמחשבה על היד שלו נוגעת במותן שלי, רק הבד הדקיק של הגופיה מפריד בינינו לבין מגע שהיה יכול להיות כה מייסר אך כה נעים. ואני שוב גולש למחשבות לא מתאימות.

אולי זה ישתנה אם אני אראה את הפנים שלו?

אם אראה פנים גבריות, עם זיפים, בטח המוח שלי יבין שלא מדובר באישה.

או שאני צריך ללכת להתחיל עם נשים בשביל להכניס לי קצת מראה עדין לראש, לא כזה עם ידיים חזקות ומרשימות שיכולות להצמיד אותי בקלות לקיר. והמחשבה עליו מצמיד אותי לקיר.

ללכת למועדון זה הפתרון בשביל להתחיל עם בחורות, והאמת היא שמעולם לא הייתי באחד כזה, אני מתלבש באותם בגדים שיש לי מידי יום, מנסה לעשות משהו עם השיער אבל אז פורע אותו בדרך הרגילה. אני עושה מחקר זריז באינטרנט על איך להתחיל עם בנות במועדונים, ובכולם כתוב שאני צריך לבוא עם ביטחון עצמי, להשרות תחושה שאני יודע מה אני עושה, שאני בחור מושך.

אני אחר כך מחפש באינטרנט איך להיות עם ביטחון עצמי, ואחד הטיפים אומר לחזור לעצמי מול המראה על מספר משפטים, אני מנסה את הטריק ומרגיש מגוחך כשאני מדקלם 'אני עם ביטחון עצמי, אני חזר, בנות אוהבות אותי' לבעבוע הלא מאמינה שמסתכלת עלי דרך המראה.

אני לוקח אוטובוס למרכז העיר, ויורד בתחנה הכי עמוסה , זה נראה לי רק הגיוני לרדת במקום ההוא, לעקוב אחרי הזרם, ואז להגיע למועדון. ואני אכן מצליח, חבורת הגברים שמולי עוברת דרך דלת צדדית בקצה הרחוב, ואחרי הצגת תעודת הזהות שלי שמעידה על הגיל שלי - 22 - אני נכנס.

בשניה שאני בפנים, אני נזכר למה מעולם לא היה לי רצון אמיתי לבוא למקום כזה, הספיק לי לראות כמה פעמים בסרטים איך אנשים מבלים במועדונים, בשביל לא לרצות לחוות את הדבר הזה. המוזיקה באנגלית רועשת באוזניים שלי, אני מאמין שאם הייתי כאן עם מישהו אפילו לא היינו יכולים לשמוע אחד את השני. מיליון ידיים נוגעות בי ללא כוונה כי הצפיפות ברחבת הריקודים מחרידה, האורות מעומעמים כנראה בשביל להנחיל אווירה אבל אני מתקשה לראות את הכיוון שאליו מומלץ לי ללכת.

ממבט אחד ממושך סביבי- אין הרבה בנות, הן אפילו כמעט לא קיימות. בטח השעה עוד חלשה, רק 11, אני בכלל אמור לישון עכשיו ובמקום זאת מה אני עושה? יוצא למועדון בשביל להשכיח ממני גבר שאת פניו לא ראיתי. וואו.