הוא לא חלק מהשגרה שלי- BxB

פרק 30

הערת הכותבת: הבטחתי מרתון סיום, אז תפנו לכם כמה דקות תכינו קפה ועוגיה ו...... אל תשכחו להגיב ולהציע! 

נקודת מבט: עברי

אני הולך עם יהונתן לכיתה, אחרי שבועות של נתק, אנחנו סופסוף יושבים יחד. גל בא ומתיישב לצידי גם הוא, "החלקתי לך כוס קפה" הוא אומר ומוציא בסתר מהתיק שלו קפה, אני צוחק אבל מסתכל לצדדים לראות שהמנקה לא רואה אותי מגניב לגימות מהקפה, בהתחלה הייתי גם מהאנשים שניסו 'להגניב' קפה לכיתה, מאחר ויש איסור לשתות ולאכול בה- אחרת המנקה ישר צד אתכם בעיניו ואתם מושפלים (טוב, לא מושפלים, אבל לחלוטין לא יוצאים כגיבורים) מול כולם. אבל מהרגע שהתחלתי לעבוד בספרייה והתפקיד שלי (שוב, התפקיד החשוב, כן?) הוא להשגיח שלא נכנסים עם משקאות: אני התעייפתי מלהתווכח, נותן לאנשים לעשות את העבודה שלהם, ועל הדרך משתדל לעשות כמה שפחות כדי להפריע להם.

גם אם זה משהו מגוחך כמו להכניס קפה לכיתה, ואפילו מורים עושים זאת.

"אם המנקה נכנס וצועק, אתה הדובר שלי" אני לוחש לגל כשידידה, המורה לחדו"א נכנס עם שתי כוסות קפה ביד, אני מניח יד בעדינות על יהונתן ומסמן בראשי לעברו, התגעגעתי לזה, להערות הקטנות הללו עם יהונתן.

"ו... עכשיו אפשר להתחיל את היום" יהונתן לוחש לי, "וזה הקפה השלישי שלך, אולי אתה עוקף אותו?"

"הו, לעולם לא, אני לא עוקף את המאסטר" אני אומר ומחייך, זה כל כך נעים עם יהונתן מצד אחד וגל מהצד השני, באמת התגעגעתי ליהונתן.

באחת ההפסקות ידידיה חוזר עם שלוש כוסות קפה- שתיים ביחד אחת מאיימות ליפול, "אתה רואה? הוא שמע שאני אולי אעקוף אותו והוא נבהל" אני לוחש ליהונתן.

״סליחה חבר, אסור להיכנס לספרייה עם שתיה״ אני אומר בצורה אוטומטית עוד לפני שאני רואה שמדובר ביהונתן.

״באמת? אם כך אין לי ברירה אלא להשאיר לך כאן, לא?״ הוא אומר ומניח על הדלפק שלי את הקפה, ״ומה עם עוגיות? מותר להכניס?״

״תלוי, הן קטנות?״ אני שואל בעקיצה עצמית, נמאס לי מהעוגיות הקטנות שלי.

״אל תדאג לא גנבתי לך״ הוא אומר ומניח שקית קראפט לצד הקפה, אני מחייך אליו כשגל נכנס באותו הרגע, עם קפה ביד. וגם שקית מהקפיטריה של הספרייה. אלוהים.

״היי בובו הבאתי לך קפה ועוגיות״ הוא אומר ומניח על השולחן, אני רואה את יהונתן מסיט את מבטו ונכנס לספרייה, כמעט בורח. ומשהו בתוכי מתכווץ, רציתי לשמוע ממנו קצת יותר.

״תודה״ אני אומר, ״עכשיו אני כמו ידידיה״ אני אומר.

״מה?״

״לא שמת לב שלמורה לחדו״א תמיד יש שתי כוסות על השולחן?״ אני שואל.