נקודת מבט: עברי.
זה ממשיך ככה כל השבוע, כל יום מישהו אחר אחראי על הקפה והשני על הקינוח, אני מביא את העוגיות והוא עוגת גבינה שאני מתחיל לפתח אליה רגשות תלות. כל בוקר שבו הוא אחראי על השתיה - אני מחליף בין הקפה של שנינו, מקווה שהוא לא שם לב.
אבל זה קשה, כי הוא מסתכל עלי, הרבה, יותר ממה שהייתי רוצה. כל פעם שאני מנסה להסתכל עליו, אני רואה שהמבט שלו כבר עלי.
אנשים בכיתה מנסים לדבר איתו, והוא מדבר איתם חזרה- הוא אף פעם לא מתעלם, אבל הוא מדבר ותוך כדי מסתכל עלי, כאילו הם סתם מטרד שמפריע לו להתרכז בי. הוא רוב הזמן איתי, הולך אחרי כשאני יוצא לעשן, מלווה אותי למעלית או כשאני הולך למלא מים בקולר, הוא תמיד לידי. וזה מוזר- איך מכולם הוא בחר דווקא אותי, זה בגלל אותו יום בתחנת הדלק, או בגלל שאנחנו שכנים אז זה 'נוח'?
זה כל כך מצב אבסורד, איך בשבוע הרע בחיי- אני קיבלתי את מה שרציתי. חברים.
יהונתן, שנמצא לידי כל הזמן, ויש את שחר, כל פעם שאני יורד לעשן במהלך היום, הוא נמצא במינוס שלוש, מחפש אנשים שיביאו לו אש, מעניין אם זאת פשוט שיטה שלו לפתח שיחות, איך אדם מעשן אף פעם לא מסתובב עליו עם אש? אולי זאת שיטה לנסות 'להיגמל'? לא להחזיק אש? כי היא לא עובדת.
ביום שישי בשעה שלוש בבוקר, אני כבר ער. לא ישנתי כל הלילה, כי זה אומר שעבר שבוע מאותו יום- וזה שבוע שאני לא מסתכל על עצמי במראה כי כל מה שאראה הוא סימנים אדומים שזורים על גופי, וכל יום אני רואה ברוחי מראות חדשים ונזכר בכאב מחדש, אני לא צריך להעביר יד על החבורות בשביל שהכאב יגיע, הוא תמיד שם. ביום שישי בשעה שלוש בבוקר נשמעות דפיקות חזקות על הדלת שלי, אני מניד בראשי, אני צריך להסביר ליהונתן קצת גבולות, אמצע הלילה, הוא לא יכול לדפוק לי בדלת באמצע הלילה.
אבל... יום שישי היום.
אני מחייך כשאני מדמיין אותו מחזיק עכשיו בידיו קערת חלב וקליק; מעניין איזה צבע הוא הביא. הייתי צריך לנחש שזה יקרה, הוא כל השבוע רק עושה מחוות כאלה קטנות, לא רומנטיות, סתם כאלה בין חברים, ממש כמו שאני ראיתי בסרטים, הוא אפילו אתמול הסתכל עלי במהלך שיעור חדו"א וראה את מבטי המתוסכל כשהמורה הסביר את החומר החדש, הוא לא שאל אותי אפילו אם לעשות את זה, הוא פשוט נשאר איתי במשך שעתיים והסביר את החומר החדש. הוא עשה את זה ואמר שזה 'כלום', ו'זה עוד זמן איתך,אני שמח', ואני שואל את עצמי מה אלו המשפטים האלו, ככה חברים מתנהגים? פשוט.. עושים דברים כי אכפת להם אחד מהשני?
אני פותח את הדלת וכבר מוכן להגיד ליהונתן שהוא משוגע ויחזור לישון, אבל במקום זה אני נופל על הרצפה מיד חזקה שדוחפת אותי, אני מנסה לקום אבל הוא מושך אותי בחולצה ומפיל אותי על המיטה, ״תשאר ככה״ הוא מסנן והולך, נועל את הדלת.
YOU ARE READING
הוא לא חלק מהשגרה שלי- BxB
Romansa♥ עברי שגרתיות. אחרי שיצאתי ממסגרת נוקשה, כל מה שאני רוצה זה פשוט שגרה שקטה. אני אוהב לקום בבוקר ולדעת בדיוק מה יקרה, שזה בערך אותו דבר שקורה כל יום, בלי דרמה, ובלי צעקות. לכן, כשיום אחד אני מתעורר והכל מתהפך- השעון המעורר לא מצלצל, נגמר החלב לקפה ו...
