הוא לא חלק מהשגרה שלי- BxB

פרק 8

נקודת מבט: יהונתן

ביום שלישי אני מחכה לו עם עוגת גבינה, אחרי שראיתי את העוגיות הקטנות שהוא מחביא מעל הארון, רציתי להכין בשבילו קינוח אמיתי שיגרום לו להגיד 'וואו', ויותר רציתי גם לראות את המבט מלא העונג שלו כשהוא יטעם מקרם הגבינה שגורם לכל אחד שאוכל מהעוגה שלי להשתגע.

הוא פותח את הדלת, וצדקתי- היום הוא מנסה לצאת כמה דקות מאוחר יותר, אבל אני מחכה פה כבר עשר דקות, לא בצורה מטרידה, בצורה ... נחושה.

אם הייתי חושב שהוא מוטרד ממני, או יוצא כי הוא באמת לא רוצה לראות אותי, הייתי מפסיק, אבל אני יודע שזה מביישנות בלבד, או מזה החוסר הביטחון שלו, שגורם לו לחשוב שאם אני לא אפסיק להסתובב איתו עכשיו, אז אני אפסיק בקרוב ולכן הוא צריך לחתוך מהר את הקשר.

המבט שלו מופתע כשהוא רואה אותי, עיניו השחורות נפקחות ונעשות גדולות, רק עכשיו כשהוא כל כך קרוב אלי - עירום מהמשקפיים שהוא עונד בשיעור, אני נותן תשומת לב לצבע שלהן, ולא רק למה שמאחוריהן, לא לשבר שיש מבפנים. הן כל כך כהות - הצבע שלהן מתמזג עם האישונים, אני לא חושב שראיתי אי פעם צבע עיניים כל כך כהה- הן לא חומות כהות, הן ממש שחורות, אולי אפור כהה.

"חייל, איפה הקפה שלך?" אני יורה לאוויר וכמו אתמול כשהוא לא הביא קינוח, אני רואה בהלה קטנה בעיניו והוא פותח את הדלת חזרה, הולך להכין לנו קפה.

"בלי סוכר" אני אומר לו, "עוד חלב"

"כן המפקד" הוא ממלמל ואני רואה אותו מעביר את המשקל שלו מרגל לרגל, מעניין איך הייתה מערכת היחסים שלו בינו לבין המפקד.

מעניין מתי אני והוא, נשבור דיסטנס.

"ככה" אני אומר כשאני רואה אותו שם את הכמות המושלמת של החלב, "עכשיו אתה יודע איך להכין לי"

הוא מהנהן ואני יכול לדמיין אותו שואל את עצמו האם עכשיו כל בוקר הוא יצטרך להכין לי, והתשובה היא כן, בימים שאני לא מכין לו.

כשהוא מערבב את הסוכר בקפה שלו, הוא כל כך מרוכז ומתכופף, ואני חושש ששוב הצעיף שלו יכתם בקפה, אז אני מחזיק את הקצה שלו ומעביר אותו סיבוב נוסף סביב צווארו, עברי מזדקף ומסתכל עלי במבוכה, הוא הבין מה עשיתי.

"תודה"

"בשבילך, הכל" אני אומר בנימה צינית, אבל אני יודע שאני רציני. בשבילו הכל.

אני לא מאמין שאני אומר את זה. אבל כשאני מסתכל על העיניים שלו, והמבט שלי עובר על השיער הפרוע והחולצה השחורה הארוכה, אני מבין שאני אוהב את כל מה שאני רואה, ואני לא יכול לחכות כבר להכיר אותו. להכיר באמת, כי לבינתיים כל מה שאני מכיר בו, העדינות אבל התקיפות הפתאומית שמראה שלמרות הכל הוא עומד על שלו, הנחישות שלו בלימודים והעמיקות שביניו, את כל אלו אני אוהב, ואני מחכה להכיר עוד דברים שאוהב בו. ואני מחכה להכיר דברים שלא אוהב בו, אני רוצה לדעת עליו הכל.