♥ עברי
שגרתיות. אחרי שיצאתי ממסגרת נוקשה, כל מה שאני רוצה זה פשוט שגרה שקטה. אני אוהב לקום בבוקר ולדעת בדיוק מה יקרה, שזה בערך אותו דבר שקורה כל יום, בלי דרמה, ובלי צעקות.
לכן, כשיום אחד אני מתעורר והכל מתהפך- השעון המעורר לא מצלצל, נגמר החלב לקפה ו...
הערת הכותבתתת להזכיר לכן שהצבעות ותגובות עושות לי את היום♡
נקודתמבט: יהונתן.
אני מהופנט כשאני רואה אותו מתקרב למצלמת הזום, הוא בטח לא יודע שהוא מוקלט, השיער שמסתיר את מצחו, הקפוצ'ון המכסה את ראשו השרוולים שעוברים את כפות ידיו, כל אלו מעידים על כך שהוא לא אוהב שמסתכלים עליו, שהוא מתחבא ובטח לא אחד מהאנשים שמצטלמים.
זאת הפעם הראשונה שאני רואה את הבחור הזה, הוא יפה, אי אפשר אפילו לשקר ולטעון אחרת. יש לו שיער שחור כפחם, הוא פרוע ואני מסוקרן לדעת אם בכוונה או שהוא פשוט קם ככה בבוקר, הייתי רוצה להעביר בו יד, אני בטוח שהוא כל כך נעים, עם ריח נקי כאילו עכשיו יצא מהמקלחת. המשקפיים שהוא מרכיב מזכירות לי איך החבר הכי טוב שלי , נדב, מרכיב משקפיים מזויפות כשהוא מנסה ללמוד, אבל על הבחור הזה, הן נראות כאילו הן מעידות על חוכמה ועומק, וגם ביישנות, כאילו הוא יכול לבחור להרכיב עדשות אבל מחפש עוד דרך להציב קיר בינו לבין העולם.
הוא מתכופף אל המרצה שיושב מול המצלמה שמקליטה את השיעור בשביל החברה' שלא יכולים להגיע לכיתה, ביניהם אני, שתקוע פה במילואים ומנסה להשלים את החומר בלילות, ושואל אותו שאלה. אני לא מצליח לשמוע אותו, הוא מדבר בקול כל כך שקט, שאפילו צל של קול לא מגיע לאוזניי, ואני מרגיש כאילו אני מפספס. הוא מדבר בשקט, כנראה חושש שחבריו לכיתה ישמעו אותו, אבל כשהוא מוזיז את שפתיו אני תופס בעיניי גומה בלחי שלו, מעניין אם גם בלחי השנייה יש לו אחת כזאת. אם הוא היה יודע שהיא גורמת לאנשים לבהות בו, הוא היה מרים את ידו ומסתיר את הלחי, אני בטוח. "לא ידעתי שאתה מחייך כשאתה לומד" יצחק מרים את ראשו מהכרית ומסתכל עלי, "מה? האלגברה כל כך מרתקת?" הוא צוחק ומנסה לעקוץ אותי, בזמן שאני עסוק בלימודים, הוא עסוק בלדבר עם בחורות בטינדר ולשלוח להן תמונות שלו במדים. אני מנסה לדמיין את הבחור מהזום במדים, ולא מצליח. נראה כאילו הסוודר השחור הוא הצבע הראשי אם לא היחידי שלו, ואני לא יכול לראות אותו בגוון אחר.
אני מניד בראשי ומגחך, אבל כשאני מסתכל חזרה למסך המחשב, הוא נעלם.
אני פותח את קבוצת הוואצאפ של התואר ומנסה לחפש אותו בין עשרות האנשים הנוכחים, אבל הוא כנראה אחד מהחברים שנותרים דוממים ללא תמונה, צדקתי כשטענתי שהוא ביישן ולא אוהב מצלמות. אני עובר על השמות, מנסה לחבר אולי שם למראה העדין והמלאכי אך מלא קונטרסט של הבחור הצעיר, שחר? עומר? מוחמד? אני צוחק מהמחשבה על כך שהוא יהיה ערבי, זה יכול להיות חתיכת רומן, אני- לוחם לשעבר שנכנס לעזה, ועכשיו בשל פציעה- מפקד כיתת טירונות, והוא- פלסטיני הומו שמבקש מקלט בישראל בשל הזהות המינית שלו.
אבל הוא כל כך בהיר, עם עור חלבי שמתנגד בצורה מושלמת עם שיער הפחם, הפנטזיה המגוחכת הזאת נעלמת במהרה. הוא כנראה רוסי.
אני מחפש שם רוסי, והכי קרוב הוא ארטיום, אבל אני לא מצליח לקרוא לו ככה. הוא לא ארטיום.
עידו, עברי, יאן, אולי בכלל הוא אמריקאי ושמו ג'סטין? אני מניח שאני אצטרך לחכות ולגלות.
