הוא לא חלק מהשגרה שלי- BxB

פרק 11

נקודת מבט: יהונתן.

המצעים הצחורים של עברי מסודרים בקפידה, הקמט היחיד שיש בהם נוצר מהישיבה שלי עליהם ואני לא מתפלא- כל בוקר כשאני מחכה לו מעבר לדלת והוא יוצא עם ראש מורכן, מסתתר מאחורי כובע שמש שחור, אני מנצל את הרגע בשביל להגניב מבט פנימה, לגלות מה מסתתר שם, ועד כה תמיד התגלה בפני חדר נקי ומבריק. מסקרן אותי מה עברי עשה בצבא, האם המסגרת הנוקשה חינכה אותו, או שמהבית הוא למד להיות כל כך מתוקתק?

רדוף מבטים על ידי, עברי כמעט רועד כשאני על המיטה שלו. אני יכול לנחש שהוא רוצה שאסתלק, ברגעים האלו אני מרגיש כאילו אני פולש למרחב הפרטי שלו, אך בו זמנית מאמין כי כל אדם אשר יכנס לדירה של עברי ירגיש כך, זאת ההרגשה שהוא מחלק כשמישהו מנסה להתקרב, הייתי מוותר אם לא הבחנתי בנוסף בשבריר קטן במבטו המעיד על החשק בי, שרוצה ומשתוקק לכך שאמשיך לשהות בחדרו. כל דבר שהוא עושה מבלבל אותי, אני מרגיש כמו בשיר מפעם של ג'סטין ביבר, שכל הבנות אהבו בתיכון, והנערים שנאו, "What do you mean", אני באמת לא מבין למה הוא מתכוון. העובדה שהבחור שמולי לא מדבר או מנסה לתקשר איתי- מותר אותי לנחש לבד מתוך הקשרים - לא ממש משפרת את המצב.

אחרי שבריר המבט שהחלפנו, הוא מסיט את עיניו לצידי החדר נמנע מלהביט בפניי, אני מנצל את הרגע כדי לנעול מבט חודר על גופו, בדרך כלל אני משתדל להסתכל רק על עיניו השחורות והכל כך עדינות, הן כל מה שמספיק לי, אולם, עכשיו, פתאום מוצא את עצמי מסתכל על הידיים החטובות שמתגלות לראשונה בפניי דרך החולצה השחורה והקצרה שמונחת על גופו, עד כה הוא היה עם חולצות בעלות שרוול ארוך באופן בלעדי. ניחשתי שהוא חטוב על פי הצורה בה החולצה הארוכה יושבת עליו ביום יום, אבל עכשיו אני יכול לראות את שריריי ידיו המוצקים אך עדינים, הכל בצורה פרופורציונלית למי שהוא, לא יותר- אך גם לא פחות.

במעלה יד שמאל, כעת מתגלה בפני קעקוע שחור ועבה שלא ידעתי על קיומו, הוא כתוב בכתב מיוחד - אני חושב שהוא תנכ״י. לא ראיתי אותו כאדם שמחובר לדת, מעלה כמה שאלות. 

עדיין מביט בבחור השותק, אני מנסה לפענח את הכתוב, מה המילה הכה חשובה, שהוא החליט להותיר אותה כמזכרת על גופו? אני מחייך כשאני אולי מצליח לזהות- 'עברי', שמו.

הרבה זמן ומחשבות עוברות לי בניסיון לנתח את הבחור שתפס את תשומת ליבי בשבועות האלו, בקשר להכל: מערכת היחסים שלו עם אוכל (הפרעות אכילה?), עם ההורים שלו (לא ידוע), עם האנשים שסביבו (מפחד מהם?), והכי חשוב: עם עצמו, עד הרגע הזה הייתי בהתלבטויות ולא ידעתי בבירור את הצד שלו בעיניו. אך בחור שעושה קעקוע של השם שלו- הוא ככל הנראה ביחסים מצוינים עם הנפש.

שחר סיפר לי סיפור מגוחך על כך שעברי הלך לנסות להחליף חדר - כי אני מטריד אותו - ואז הוא החליף את הגרסה לכך שיש לו אקסית משוגעת שרודפת אחריו. קיים בי שבריר קטן שחושש שדווקא החלק הראשון הוא הנכון, אולי לא הבנתי את כל הסימנים כראוי, ייתכן שעשיתי משהו לא בסדר - אולי כל הזמן הזה כשחשבתי שאני ועברי חברים (בתקווה שנהפוך למשהו יותר) - הוא ראה זאת מנקודת מבט שונה במאה שמונים מעלות ממני.