הוא לא חלק מהשגרה שלי- BxB

פרק 17

הערת הכותבת: להפעיל את השיר בבקשה 3>

נקודת מבט יהונתן.

לא חשבתי שלראות את עברי בלי חולצה ישגע אותי, אבל הוא לחלוטין מצליח. עכשיו כשאני יודע על עוד קעקוע שנמצא על עורו הבהיר; אני רוצה לדעת אם יש עוד כאלה המסתתרים על גופו, מוכן לבוא ולחקור עכשיו. כשראיתי את הכיתוב ״היה לו תרמיל שמה ששמים בו שני חלומות ישנים ומחברת שירים״ זיהיתי את השיר ברגע, לא כי אני מומחה בשירי עברי לידר- כיוון שזה שיר שמתנגן אצלו על בסיס כמעט שעתי, 'תרמיל' הוא כנראה השיר הכי מושמע אצל עברי. למרות שידעתי שעברי מקועקע, הפתיע אותי לראות עוד כתובת מתנוססת על גופו, אני חושב שאני פשוט עדיין לא רואה אותו ככזה, בחור מקועקע, הוא כל כך עדין שלא הייתי רוצה לקרב אליו מחט. אבל וואו.

אני לא מפסיק לחשוב על הגוף שלו, על הוי העמוק שנחשף בין התבור לקו הבוקסר השחור שהציץ מעל מכנסיו הנמוכים, השרירים העדינים אך מעוצבים בקפידה שמראים על כך שהוא כל יום פוקד בחדר כושר, אבל לא מתאמץ יותר מידי ולא אובססיבי- הוא מרים משקולות בשביל הבריאות בלבד, ואולי אפילו לא שם לב לשינוי הפיזי שהתחולל בגופו.

הכל אצלו כל כך מעוצב, הבטן, החזה, הגב, הוא לא מבייש שום אדם בחדר כושר, רואים שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה שם, ואני משתגע מהמחשבה לראות אותו מתאמן, מעניין באיזה חדר כושר הוא נמצא, כי עכשיו אני רוצה להירשם לשם ולראות אותו מזיע.

והייתי רוצה אני לגרום לו להזיע.

והפתאומיות שבה הוא פשוט הלך? אלוהים, מעניין אם הוא יודע מה הוא עושה כשהוא ככה מחבק אותי ומוריד את החולצה וגורם לי להשתגע.

את היום אני מעביר בציפייה לחזרה של עברי, אחרי שאני לא מפסיק לדמיין את גופו היפה ואת ידיי מלטפות אותו, מדמיין חלקי גוף אחרים בו ומנסה לנחש אילו עוד קעקועים מסתתרים על עורו החלבי, איך אפשר לעזאזל להתרכז בפתרון תרגילי חדו"א כשהדבר הזה ברוחי?

אני רואה אותו כשאני מסדר את הבית, מדמיין את החזה המעוצב שלו כשאני מרים משקולות בחדר, מפנטז על דברים אחרים בגופו במקלחת, ועל החיוך שלו חושב כשאני מבשל.

הזמן עובר בעצלתיים, כל רגע יותר משעמם מקודמו, רק מציפייה שהבחור שלי יחזור.

לבסוף עברי חוזר בשעה שתיים, אני שומע את זה לפי טריקת הדלת - כנראה שהיום לא התנהל כמתוכנן. הפעם אני לא מהסס לרגע, קם ודופק בדלתו, מעט מופתע כשהוא פותח, ועוד לפני שאני מספיק להסתכל עלי, אני עוטף אותו בחיבוק והוא לא מתנגד, ״חייל, אני צריך את זה שוב״ אני לוחש באוזנו, אולי יודע שהוא צריך, לפי הצורה בה גופו מתפרק בתפיסתי. הוא מהדק גם הוא את האחיזה שלו סביבי, הפעם סביב מותניי ואני סביב צווארו, הרצון לדעת לאן הוא הלך מתגבר אבל איני שואל. אני רוצה לדעת למה הוא מחזיק בי כל כך חזק, כאילו הוא מפחד שהחיבוק הזה בינינו, הוא האחרון שהוא אי פעם יקבל.