הוא לא חלק מהשגרה שלי- BxB

פרק 2

נקודת מבט: עברי

למחרת הכל חוזר לשגרה, אני קם בארבע ו- ויש אור בחוץ? למה יש אור בשעה ארבע בבוקר?

אני מסתכל שוב על הטלפון והפעם כן זורק אותו בכעס על הרצפה. השעה ארבע בצהריים ושילך לעזאזל העולם!!!! פספסתי את כל השיעורים להיום, ויקח לי נצח להשלים את החומר לבד, לא מספיק אני מפגר בחומר הנוכחי?

אני קם להכין קפה שיעודד אותי ונזכר שאין חלב, מתפשר על אחד שחור שקניתי - בשביל אורחים שלא מגיעים, ומבין שעדיין לא רכשתי את הטעם.

שום דבר לא הולך היום כמו שצריך, אולי הגיע הזמן ללכת ליש- לא.

לישון.

זאת הבעיה.

זה הדבר שהביא אותי לבעיה הזאת מלכתחילה ומחדש, אז אולי הפתרון הוא לא לישון.

אני צוחק במירור, הנה, לחלוטין איבדתי את זה. מי לעזאזל מתכנן להתנזר משינה בשביל לפתור בעיות?

אבל... אולי זה משהו כזה שאני צריך לעבור. לפחות לילה אחד. בלי שינה.

אז אני אעשה את זה, וככה מתחיל, אני קורא לזה, ״הלילה שבו עברי לא הלך לישון״, אני אמצא שם יותר מגניב מאוחר יותר.

אני נרדם בתשע.

אין צורך לחשוב מחדש על שם.

השעה שתיים בלילה ואני מתעורר,ואני לא !!! מתכוון לחזור לישון. זה לא יקרה! גם אם טכנית, יש לי עוד שעתיים. אני פשוט... אתחיל את השגרה עכשיו.

ואין לי חלב.

למה לא קניתי חלב בדרך חזרה מחדר הכושר?

אני אעשה בשעתיים האלו איפוס לשגרה, כל הדברים כדי להחזיר את המצב לקדמותו, ואני אתחיל בלקנות חלב.

אני שם נעליים ויוצא, לא מצחצח שיניים, את זה אעשה כשיהיה לי חלב והכל יחזור לאיך שהמצב אמור להיות!

אחרי חמש דקות אני חוזר למבנה המעונות ומצחצח שיניים, מתחרט תוך רגע על ההחלטה שלי לצאת לא רענן לרחוב.

הדבר היחידי שפתוח עכשיו הוא תחנת דלק, שבשלב מסוים בחיים שלך, התחנות האלו הופכות לתזכורות תמידיות לכך שאתה לא מחזיק ברכב והתחבורה הציבורית היא המושיע שלך. לפחות רשיון עשיתי על חשבון הצבא.

התחנה הזאת גם מזכירה לי את המציאות המתרחשת- הסיבה היחידה שאני קונה בה כרגע, היא כי אני חסר שפיות שצריך חלב בשתיים בלילה.

את הדרך אני עושה בריצה, כדי להשלים את האחת שפספסתי אתמול בבוקר, כך שאני נכנס נינוח לתחנה עם חיוך מרוצה על פני, הזיעה על מצחי שמדביקה את השיער אליו, מעידה על מאמץ שאני מכור אליו. אני היום עומד לשנות הכל. הכל יחזור לעצמו, והשגרה המבורכת שעבדתי במשך זמן רב להפוך למושלמת- תחזור.