Limits

פרק 13

מטרה: שבפרק הקודם יהיו 120 הצבעות.

פרק 13

אנחנו נעצרים מול מועדון ואני מתחלחלת. זה די מובן, הזיכרונות שיש לי ממעדוני לילה. לייתר דיוק, מה שאני זוכרת מן הלילות האלה שבליתי במועדונים, אינם זיכרונות טובים במיוחד. אני מחליטה להניח על פניי חיוך נחמד וניחוח למרות שאני לא מרגישה כך.

בנוסף אש-אשטון הוא רוצח דבר שלעצמו מלחיץ במיוחד והוא לוקח אותי לפגוש את החברים שלו, אני רוצה להבין, אני יוצאת איתו? כי זה ממש לא זכור לי למה הוא לוקח אותי לחברים שלו! הדפקט. אלוהים סתמי, רק חסר לי שבטעות אני אפלוט משהו ואחד החברים שלו לא יגיב היטב כפי שאש הגיב. אוקי התייאשתי, אש. ככה אני אקרא לו וזהו.

אלוהים יודע מי החברים שלו. אם הוא רוצח, מה הם? אני רק מתחלחלת מהמחשבה על כך, אני באמת אשמח מאוד אם הם לא יספרו לי, תודה אבל אש בהחלט מספיק לי. הוא עובר במהירות בין האנשים שם, נדחף בניהם וגורר אותי. עכשיו ידו שלובה בידו שאוחזת בי חזק, שמה אני אברח, למרות שאני חושבת שזה רעיון לא רע מצד אחד ורעיון גרוע מצד שני. אלוהים יודע איפה אני. אני? ממש לא.

הוא לוקח אותי לתוך תא פרטי ככל הנראה שלו ושל חברים שלו. כשאנחנו נכנסים פנימה אני צריכה לעצור בעצמי כדי לא להקיא ממש שם על הרצפה. אני קולטת רק סוג של מתאר גוף גברי, כי עליו פשוט נמרחות 2 בנות ללא בושה. אחת שהלשון שלה תקועה עמוק בתוך הגרון שלו, והשנייה מנשקת את צווארו. אני לא מודעת לזה שקפאתי על מקומי עד שאש גורר אותי ודוחף אותי להתיישב.

״לוק,״ הקול שלו רועם לצידי ואני ממש מתכווצת, למרות שעד כמה שידוע לי השם שלי לא לוק. אני מבהולת וחרדה עד שד עצמותיי. אני חוטפת דחיפה קצרה מהבחור ושני הבחורות נעמדות. ״להתראות בנות,״ הוא אומר ללא שום רגש. הן רק מרימות גבה, ״עופו מכאן,״ הוא אומר והן הולכות החוצה וזורקות לעברו שלל של קללות. אוקי זה פשוט דוחה.

אני שמה לב לבחור עצמו ואני פוערת עיניים. זה הבחור שישב עם אש באכסניה כשעבדתי, עבדתי בעבר, אני כבר די בטוחה שהם העיפו אותי משם עם כל החיסורים שלי לאחרונה. ״אני מתנצל על התקרית הלא נעימה שהיית עדה לה,״ לוקח לי כמה שניות להבין שאש מדבר אליי. אני מסיטה מבט לעברו ומהנהנת, אני יותר מידי המומה כרגע כדי שיהיה בי את היכולת להגיב.

״בחורים אני רוצה שתכירו את אמה,״ הוא אומר והם נועצים בי מבט ללא שמץ של נימוס. לכל הרוחות אלה החברים שלו? הם נראים טוב, למען האמת הם נראים ממש טוב. אבל העיניים שלהם הן קפואות כמו קרח. אני די בטוחה שהקול שלהם הוא חסר רגש משהו שמזכיר את אש עצמו.

״אמה, תכירי את לוק,״ הוא מצביע על הבחור הבלונדיני עם העיניים הכחולות שהיה עם אש בפעם הראשונה באכסניה שלי. ״זה ג'ס״ הוא מביט לעבר הבחור עם השיער השחור והעיניים החומות שגורמות לי לנוע בחוסר נוחות. העיניים שלו כאילו בוחנות את נשמתי.

״וזה מייקל,״ הוא מעביר את מבטו לעבר הבחור האחרון ששערו נע מצבע בלונדיני לחום, כאילו הבחירה אינה ברורה וזה מה שנשאר לבסוף. העיניים הירוקות שלו מכילות ניגודים, כל כך הרבה ניגודים. אני פשוט מהנהנת אליהם בשקט.

״אז אמה הולכת להיות השותפה שלי,״ הוא מכריז ואני מרימה מבט לעבר הבנים שלא מניעים שריר ובכלל לא נראים מופתעים, אז הם יודעים מה הוא עושה. ״אל תראי כל כך מופתעת,״ לוק אומר הקול העמוק שלו כמעט מערר אותי. אנחנו עושים בדיוק מה שהבחור שלך כאן עושה.״.
~

~~
מקדישה את הפרק לכם!
לכל אחת מכן, כי אני חושבת שלכולנו יש את אותם רגעים שהכול כל כך דפוק, ששום דבר לא מסתדר, ואתם מרגשים כאילו שום דבר לא עובד.
אז תדעו שאתם לא לבד, ושהכל יסתדר בסוף.
ואם אתם מרגישים שאתם לא יכולים או קשה לכם, דברו אם האנשים שקרובים אליכם, ואתם תמיד יכולים לדבר איתי.

באהבה,
וויט א'נגל.