Limits

פרק 14

פרק 14

אווי אלוהים, מה אני עושה כאן? איתם? למה הכנסתי את עצמי, לא לדבר טוב זה בטוח! אלוהים מה אני עושה פה? אלכוהול אני צריכה אלכוהול בשביל להתמודד עם עוד משהו, זה יותר מידי בשבילי. ״סלחי לי את יכולה להביא לי סאוואר?,״ שאלתי את המלצרית שהניחה מול הבחורים כוסות משקה כנראה לפי בקשתם. היא רק הנהנה לעברי ונעלמה למאחורי דלת התא שנסגרת.

אני רואה אותם מצחקקים לידי ואני יורה בהם מבט מצמית. ״יותר מידי להתמודד מתוקה?,״ אמר מייק. נימת קולו מקניטה אותי בבירור. ״ברור שלא, הרי אתה לא יודע. אני נפגשת כל יום עם רוצחים, הם ממש חבריי הטובים,״ אמרתי. קולי לועג ואני מגלגלת את עיניי לעברם.

״אם כך את ממש לא יכולה לחכות. את מוזמנת לקחת משלי,״ אש אומר, שפתיו הדוקות זו לזו ופניו אינם מביעות רגש, אני רק מניד בראשי, ״אני אחכה שהיא תחזור״. הוא רק מהנהן בשקט, יכול להיות פגעתי בו? ״אז אמה, היכן פגשת את אש?,״ ג'ס מסיט את תשומת ליבו למשהו אחר.

טוב לפחות זה נראה כך, עד שרעם של צחוק מגיע מכיוונו של לוק, הוא צוחק ללא שליטה, כאילו הבדיחה הטובה ביותר בעולם נשמעה כרגע. אני מזעיפה אליו את פניי, ״זה לא מצחיק,״ אני אומרת בשניים חשוקות. ״הו, לא, זה דווקא קורע,״ הוא משיב בין צחקוק אחד לשני.

עכשיו אני שוקלת שהכוס של האלכוהול שאני אקבל תהיה לה מטרה אחרת לגמרי ממטרתה המקורית. ״אתם חייבים לשמוע את זה,״ הוא ממשיך ואומר. הו, כן, אני כל כך הולכת לדפוק לו את הכוס בראש, רק שהיא תגיע כבר! אנחנו ישבנו שם בזמן שלוק גולל את הסיפור של פגישתנו הראשונה לכל שאר הבנים.

הייתי באמת על הקצה שמה שנשאר לי היה לזנק עליו ולחנוק אותו למוות, למרות שעל פי ההיגיון זאת תהיה סכנת חיים כי הוא פאקיג רוצח סדרתי!לוק ממשיך לספר להם בלהט ואני מרגישה איך אני עולה בלהבות. העיניים שלי נוצצות בכעס והאגרופים שלי הדוקים מאוד. אש נוגע בי המגע שלי גורם לשריריי להרפות מיד.

״בואי, נחזור לכאן עוד מעט,״ אש לחש באוזני. קולו היה שקט, חסר כל רגש אבל סמכותי. נתתי לו להוביל אותי החוצה בזמן ששאר הבחורים נשארו והמשיכו לצחוק עליי למעשה. אלוהים אני שונאת את זה. הוא הוביל אותי לעבר רחבת הריקודים שבה נעו זוגות, אחד לצידו של האחר. למעשה הם נעו כמעט אחד על השני, אבל אני לא זו שאשפוט, אני הייתי עושה זאת באופן קבוע.

״תרקדי,״ הקול שלו שקט אבל הציווי נשמע בבירור בקולו וזה גורם לי להקשיב לו, על פי השיגעון בזה. אני מתחילה להניע את אגני, הוא עומד קרוב אליי לא נותן לאף אחד לגעת בי וכרגע אני לא מתנגדת. ״מתברר שאת טובה מאוד בזה, מותק,״ הוא לוחש לאוזני. הקול שלו מלא בשריריי רגש כאילו הוא מנסה בכל כוחו אך לא ממש מצליח לו.

״תודה שלקחת אותי משם,״ אני לוחשת בחזרה. והוא רק מושך בכתפיו. ״הם חברים טובים, לפעמים פשוט אין להם גבולות,״ אני רק מנידה בראשי בזמן שהוא מניח את ידו על גבי ומוביל אותי בחזרה לתא הפרטי. אני נושמת עמוק, אני צריכה לאחל לעצמי בהצלחה.
~
~

~~
נכון שהפרק הזה גרם לכם לחייך, אל תשקרו ;)

שנה טובה, שנה מלאה באושר באור ובשמחה.
שנה שנגשים בה את משאלותיינו.
שנקרא ללא סוף ונכתוב ללא חיסמות, שנלך בדרך שנרצה ונחייך לכל אורכה.
שנה טובה!
פרק אחרון לשנה זו, ותעמדו במטרות של הפרקים הקודמים כדי שאני יעלה את הפרקים הבאים.
באהבה,
וויט א'נגל.