Limits

פרק 46

פרק 46

אנחנו נוחתים בשדה התעופה בנוי יורק. התרגלתי לכל הנסיעות במיוחד בחודש האחרון יחד עם אש אבל עדיין נשארה הגחלת של התלהבות כל פעם כשאני מגיעה למקום חדש ואני לא רוצה שזה יפסק לעולם למרות שאני יודעת שזה אמור לקרות כי ככה זה תמיד.

את מתרגלת למשהו, את כבר לא מתרגשת, את מאבדת את האפשרות להתרגש מדבר כזה. אולי אנשים יביטו בי בצורה מוזרה, אבל אני אהבתי את האפשרות הזו להביט בכל דבר כאילו זה הפעם הראשונה שאת רואה את זה... עם עיניים נוצצות וחיוך ענק על שפתיי.

אני אוהבת את התחושה כאילו העולם כולו מחכה לך, מצפה שתראי אותו שתפעלי מהדברים שאת רואה ואולי לאנשים אחרים זה מוזר אבל לי זה מדהים. אש רק מחבק את מותניי והוא לוקח אותי יחד איתו כשאני מביטה סביב כמו ילדה קטנה שהגיעה לחנות ממתקים. 

הוא לא כועס אליי הוא מעולם לא כעס עליי על הדברים הללו וזו הסיבה שאי אפשר לא לאהוב אותו. אני באמת לא יודעת איך זה אפשרי להיות סביבו בלי להתאהב בו. הוא לוקח אותי ואנחנו נוסעים אבל הפעם אנחנו נוסעים לדירה שלהם מתברר ולא לבית מלון בגלל שהם מגיעים לכאן המון יש להם דירה.

למעשה בית קרקע די גדול עם שערי ברזל שנראים כאילו נלקחו מסרט ישן או סרט אימה. אני מנסה לא לחשוב על הקונטציה השנייה בהתחשב בזה שאני מסתובבת עם שני רוצחים או שזה פשוט הדמיון הפורה שלי שלא ממש עוזר למצב. זה לא חשוב מה זה אני מתחילה לרעוד, טוב ממש מעט.

שקר, אני פאקינג רועדת עם נקישת שיניים ואחיזה כל כך חזקה של הזרועות שלי שפלא שהם פשוט לא הכחילו ממחסור בדם. אש העיף בי מבט אחד, מביט בי בעיון מהמושב הקדמי שישב בו, ג'ס נהג, גם רכב היה להם כאן מתברר, הוא צמצם את עיניו והביט בי, ״את בסדר?״.

״זה מלחיץ אותי״ אני אומרת בלי שאני שמה לב ועיניי מתרוצצות סביב בניסיון לחפש משהו ממשי להיאחז בו. הוא רק צוחק בתגובה, ״כן השערים נראים כאילו נלקחו מימי הביניים בבתים עזובים או בתים של הערפדים״. אני מבינה עד כמה הוא צודק ואני מושכת בכתפיי בלי להביע את דעתי לחלוטין.

״אנחנו נחליף את זה, אבל הבית עצמו די נחמד, אני חושב שזה ימצא חן בענייך״ הוא אומר ואני נותנת לו חיוך זהיר. אני בהחלט מקווה שהוא צודק ואני לא אברח מכאן בצרחות אימים אך מתברר שהוא צודק. הבית נראה לגמרי נורמלי ורגיל. אנחנו נכנסים פנימה. הבית נקי ריח רענן עולה ממנו. הוא מסביר לי כי הוא מעסיק עובדת שהיא שומרת על הבית מתוחזק וגם יש להם מחסן נשקים מוסתר כמובן שאליו אף אחד לא נכנס, אבל הסיבה ברורה.

הוא אמר שגם המקרר מלא ושאני מוזמנת להכין לי משהו לאכול וגם להם הוא הוסיף בקריצה כך כשנכנסו פנימה אני החלטתי ללכת ישירות למטבח. אש כבר יניח את המזוודה שלי בחדר. הכנתי טוסט למעשה 3 טוסטים ופניתי לסלון. ״אני מקווה שאתם אוהבים טוסטים״ הכרזתי כשהנחתי מולם צלחת מלאה בטוסטים.

הם לא ענו לי אך בעקבות כך שזה הסתיים לאחר דקות מעטות הבנתי את תשובתם ״אני אקח את זה ככן״ אמרתי והתיישבתי בנוחות על הספה נהנהת מהטוסט שלי שהם לטשו אליו עיניים. ״אני דאגתי לכם, אתם החלטת לאכול הכל יחד כמו חזירים״ אמרתי בגלגול עיניים.

״את רעה״ אש מלמל בבדיחות הדעת וחזר לעבר הדפים שהיו מולו ולמחשב הפתוח.

הם סימלו מסלולים והתחילו לתכנן איך יעקבו אחריו.

~~~
בא לכם לנחש עד כמה אנחנו קורבים לסוף?
אתם חייבים לעזור לי לעלות לשלב הבא בתחרות, למי שרוצה זה סיפור שכתבתי ואני חייבת בו לייק, אס מי שרוצה את הפרטים, אני יכולה לשלוח קישור בפרטי
בבקשה עזרו לי.
באהבה,
וויט א'נגל