פרק 29
*(הפרק הבא יגרום לכם לערער בכמה דברים, לפחות לדעתי).*המזוודה עומדת בכניסה לבית. כבר אתמול לקראת הערב היא הייתה מאורגנת. מזוודה כחולה וגדולה, בתוכה נמצאים שלל בגדים שלפני כן, יכלה רק לחלום על מבחר כזה וכיום יש לה את זה.
אבל זה עדיין מרגיש כל כך לא נכון וכל כך לא בסדר. אולי בעתיד אני אצליח להנות מהדברים הללו ללא רגשות אשמה ומצפון שמנקר בכל הדברים הקטנים והטובים.
השעה המוקדמת בבוקר. הטיסה שלנו בשעת הבוקר המאוחרת, כמעט לקראת הצהרים וכרגע אש ישן או לפחות אני רק מניחה. אני לגמרי ערה ידי שלובות מאחורי ראשי ואני מביטה על עבר התקרה הלבנה.
הווילון פתוח והאור הראשוני של השמש הזורחת מתנפץ על חלוני ונכנס לחדרי. קרני השמש מלטפות את פניי והתחושה של החמימות הזו מלטפת לאיטה את כל גופי. אני עוצמת את עיניי ומחייכת לעצמי.
אט אט אני מרגישה את הגבולות שהצבתי לעצמי מתחילים להתפורר. עליי להנות ממה שחיי נותנים לי ואני מתחילה להבין דבר אחד ברור; הוא צדק בתחילה כשאמר שאני אעשה הכל על מנת לשרוד וזו האמת שעליי להתמודד איתה. עליי לעשות זאת בכובד ראש אך בחוזקה ואומנה.
אני אעשה זאת, אני אגדיר מחדש את הגבולות שלי. -או בכלל לא תגדירי אותם- קול קטן קורא ממעמקי ראשי ועיניי נפתחות בבהלה, האם זו האמת? אני נמנעת ממנה בכל מחיר, האם באמת אין לי גבולות? האם אני יכולה לעשות הכל על מנת לשרוד? ואם כן, האם אני היחידה?
התשובה של זו כמעט ברורה, בתי הכלא בעולם כולו מלאים באנשים שהרוע הוא הצד שלהם ועל פי דבריו של אש זהו בדיוק סוג האנשים שאנו לוקחים את חייהם. האם באמת מוות עדיף על פני הרוע? האנשים הללו, הם התגלמות של הרוע, אבל האם אנחנו לא כמוהם?
אם לאנשים אחרים אין את סוג הרוע הזה, אין להם בכלל אותו? או שהוא נמצא עמוק בתוכם והם משתיקים אותו, הרי הרבה פעמים מצאנו אנשים שנראו נורמליים לחלוטין הם בעצם היו ההפך המוחלט מכך. איך זה קורה? איך אנשים שנראים נורמטיביים לחלוטין הופכים לחלאות אדם, למפלצות של המין האנושי, איך זה קרה?
האם זו אשמת הורים? אשמת הסביבה? או אולי סדרות הרצח, שהורגלנו לראות? משחקי הדם שהורגלנו כולנו לשחק בהם מגיל קטן? לאן אנחנו שייכים? ולאן אני? האם אני אהיה שונה בדרכי?
האם אני אצליח למצוא את האיזון בין המוות והחיים? ואם אצליח לשמור על רגשותיי, על תחושתיי, על מחשבותיי העמוקות, האם כל אלו ילקחו ממני, ללא דרך להחזירם?
האם אני אשרוד בכל מחיר ללא שום גבולות?
~~~
ואוו, אוקי עברתי על הפרופיל שלי, כל כך הרבה סיפורים, כל כך הרבה קוראים.
אז תודה מכל הלב על האהבה העצומה שלכם.
ועל כך שאימצתם את הסיפורים שלי.
אוהבת אתכן!!
בהמון המון אהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Limits
Romance✯הסתיים✯ #ספר ראשון limits #ספר שני over the shoulder אין גבולות. לא אצלי. אני אעשה הכל כדי לשרוד. זה מה שלמדתי, זה מה שאני יודעת ואני לא מתכוונת למות. אני מתכוונת לשרוד. ~~~ אמה קליין עובדת באכסניה שמאפשרת עסקים מפוקפקים להתקיים בה. אימה לו...