Limits

פרק 31

פרק 31

לאחר הבדיקה המהירה שעברנו, כי ככל הנראה את הנשק לביצוע הפשע נשיג שם ולא נקח מכאן, הרי למה להסתכן אם לא זקוקים לכך?

המונית שלנו נעצרת ליד בית מלון יוקרתי, שרק מלראות אותו אני משתנקת מרוב השתוממות כי אני לעולם לא חשבתי שאני אגיע למקום כזה או אפילו אהיה בקרבה שלו, למעשה אפילו לחלום על כך זה היה מחוץ ליכולתי.

אני יוצאת החוצה, לוקחת נשימה עמוקה מהאוויר הקליל שבחוץ. זה ממש מדהים, אני בהחלט לא מאמינה שאני כאן. אנו יוצאים החוצה, לוק ואש לוקחים את המזוודות. אש לוקח גם את שלי אך אני לא אומרת לו דבר, למעשה אני רק נהנת מכל מה שאני יכולה, וזה המון למען האמת.

מתברר שהם לקחו סוויטות ואני ממש מתרגשת אך אני שומרת על איפוק. אני בהחלט לא צריכה שאנשים יחלו לבהות בי מכיוון שאני מביכה, אז אני פשוט מחייכת חיוך רחב ומהנהנת לעברם.

אש לקח סוויטה אחד לי ולו ולוק לקח את האחרת, אך הם אינם קרובות בכלל, למעשה הם די רחוקות. זה גורם לי לתהות על כך ולהרים גבה בספקנות על מעשיהם אבל אני מספיק חכמה כדי לדעת שאני לא שואלת דבר אלא משאירה את הספק שלי עמוק בליבי כי הם ככל הנראה יודעים היטב מה הם עושים.

הם עושים זאת במשך תקופה ארוכה. אני מצטמררת מהמחשבה על כך, אבל לא אומרת דבר, אני לא שמה לב ואני מעבירה את אצבעי על השפה התחתונה ולוחצת אותה. אני מבינה שאני עושה כך רק שאני קולטת שאש בוהה בי, ואני ממהרת לשמוט את ידי.

״יש סיכויי שאם תמשיכי ככה אני לא אתן לך לעזוב את החדר״. הוא אומר, ואני מביטה היטב מהי כוונתו אבל אני מרימה מבט תמים ומעפעפת בעיניי שאני שואלת. ״למה?״. ״אל תיתממי״ הוא גורר אותי לצידו לעבר המעליות.

הוא משחרר את ידי והוא מעביר את משקלו, אפשר לראות את הלהט והלחץ בתנועותיו, הוא מעוניין לצאת מכאן. הוא מושך הוא לוהט ואני בהחלט אוהבת לשכב איתו אבל כרגע בא לי כל כך להיות בחוץ.

מעולם לא טסתי, מעולם לא הייתי במקום אחר חוץ מביתי וחיפושי עבודה נואשים, לא הייתי במקום אחר. אני רוצה לחקור ולראות סביב הרבה יותר מאשר שאני רוצה לשכב איתו, למרות שיש לי רגשות אליו, אני רוצה ללמוד לשלוט בהם ואני רוצה להנות מהמקומות האלו כל עוד אני יכולה.

אף פעם אני לא יכולה לדעת מתי הוא יסלק אותי החוצה וזה עלול לקרות כל רגע. ״בוא נצא החוצה״ אני אומרת ברגע שאנחנו נעמדים מול הדלת של החדר שלנו. הוא מביט בי, מבטו מהורהר ואז הוא מהנן ״יש משהו שתרצי לקחת?״.

אני מנידה בראשי ולבסוף מושכת בכתפיי ״אולי אני אשטוף פנים״. אני אומרת בסוף, והוא רק מהנהן, הוא פותח את הדלת ואני נעמדת במקומי מספר שניות, המומה מידי מכדי לזוז. המקום הזה מדהים!

יש מרפסת פשוט ענקית שמשקיפה לעבר הנהר. אני בטוחה שבלילה אני פשוט אשב לבהות כאן, זה מדהים. ״אנחנו בפריז!״ אני שומעת את עצמי צורחת.

אני מוצאת את עצמי מקפצת על הספה אך אני עושה זאת לא נכון וכמעט מאבדת את שווי המשקל אבל רגע לפני שאני נופלת, אש תופס אותי.

~~~

אז איך עבר השבוע שעבר? ואיך התחיל החדש?

אני מרגישה שהזמן טס לי, גם אצלכם?

בהמון אהבה,

וויט א'נגל.