Limits

פרק 5

מטרה: 80 הצבעות.
תגובות - 30.

פרק 5

אני מתעוררת למחרת מצלצול הפלאפון שלי ששמתי לשעון מעורר. אני רק רוצה להתרחק ויש לי עבודה היום והחלטה לקבל ואני יודעת כבר מה ההחלטה שלי. אומנם יש לי חיים דפוקים ומסריחים, אבל אני עדיין חייה ונושמת כאדם חופשי. אני לא מסתכלת כל דקה מאחורי הכתף שלי כדי לברוח.

אני מעדיפה חיים כאלה מאשר לחיות כנרדפת או ניצודה. אני ממש לא רוצה חיים כאלו. אני מעדיפה להקריב גם את הבתולים שלי בשביל זה. אני עומדת בכניסה בדיוק בזמן שנקבע, שהוא קבע ליתר דיוק. אני מעבירה את משקלי מרגל לרגל בלחץ וחרדה ומחכה כבר שיגיע, כי אני חושבת שאני עומדת לאבד את האומץ עם כל דקה שחולפת.

אני כבר רוצה לעשות את זה ולסיים עם זה. אני לוקחת כמה נשימות שטחיות על מנת להרגיע את הפחד הגואה בי, את החוסר אומץ מזדחל לעצמותיי ואת החשש התופס את מקומו. בדיוק כשאני מתחילה לקחת צעדים אחורה פשוט לרוץ הכי מהר שאני יכולה והכי רחוק נעצר למולי רכב.

אני לוקחת נשימה ומציצה פנימה, החלונות האחוריים כהים אך לעומתם הקדימיים די בהירים ואפשר לראות מה שבפנים. הוא יוצא מהרכב, אני מציצה פנימה ורואה את שערו השטני המבולגן. על עיניו שאת צבעם אני כבר מכירה, מונחים משקפי שמש די עבים ודי גדולים המכסים כמעט חצי מפניו.

״כנסי פנימה,״ הוא אומר בלי להתקדם אפילו צעד אחד לכיווני. אני לוקחת מספר צעדים חוששים לעבר המכונית כשאני רועדת בפחד. אני מסתבכת עם הדלת ולא מצליחה לפתוח אותה לבסוף הוא נכנס לרכב ופותח אותה מבפנים. אני נופלת אחורה מרוב בהלה ולחץ וידיי סופגת את רוב הנפילה. אני מתרוממת במהירות סמוקה מרוב מבוכה וקמה על רגליי.

ידיי משופשפות ואני נכנסת לרכב. ״הייתי צריך לדעת שתהיי ככה,״ הוא אומר. קולו חסר רגש והוא מניע את הרכב ונוסע. ״איך ככה?,״ אני שואלת בשקט מקווה שהוא לא ישמע. הוא מעיף אליי מבט אחד ומחזיר את מבטו לכביש. ״מפוזרת, חסרת ביטחון, נבוכה, עקומה, יש לך שלל מילים לבחור מתוכם,״ אני רק מרכינה את ראשי יודעת שהוא צודק.
~
~~~
אז אני סקרנית לדעת לאן אתם חושבים שהסיפור יקח אותנו?
את מי אהבתם? מהדמיות?
ומה אתם מצפים להמשך?
שתפו אותי במחשבות שלכם.
באהבה,
וויט א'נגל.