Limits

פרק 32

פרק 32

אני מביטה בעיניו. ׳בבקשה תנשק אותי׳ אני לוחשת בליבי. כשהוא מביט לעברי עיניו מרפרפות על שפתיי אבל הוא לא עושה זאת. הוא כורך הוא זרועותיו סביבי ומעמיד אותי על רגליי.

״זה שאנחנו בפריז, לא אומר שמותר לך להיות חסרת אחראיות״ הוא גוער בי ואני מרגישה את ליבי מתכווץ מעט אבל אני רק מרכינה את ראשי ומהנהנת.

אני בהחלט מרגישה כמו ילדה קטנה שגערו בה. 
אני מסתובבת על מנת ללכת, הוא בהחלט הרס לי את המצב רוח, אין לי אפילו מספיק אנרגיה לצאת החוצה. אני בפאקינג פריז והוא הרס לי את כל האושר שחוויתי, אושר רגעי בלבד! לפני שאני מספיקה לקחת כמה צעדים קדימה, הוא מחזיק בידי ומסובב אותי אליו.

״אני מצטער, פשוט אני לא רוצה שתפגעי מחוסר אחראיות או חוסר תשומת לב, בסדר?״ הוא שואל ואני מהנהנת, עדיין מבטי ברצפה כאילו מצאתי עניין כלשהו במרצפות. הוא מניח את ידו על סנטרי ומרים את ראשי כך שעיניו נעולות על שלי ״תתארגני בזריזות ונצא, אוקי?״ אני רק מהנהנת, מהופנטות מעיניו.

הוא כל כך יפה, למה הייתי צריכה לעשות זאת? למה התאהבתי במישהו שכנראה לעולם לא יאהב אותי? אני גוררת איתי את המזוודה. אני יודעת שאני יכולה לקחת את החדר השני ולא להיות יחד עם אש בחדר אבל אני רוצה. אני רוצה לקחת ממנו כל דבר שאני יכולה לקחת ואש מעולם לא אמר לי דבר על כך שאני ישנה איתו, אז אני מניחה שזה לא מפריע לו.

אני מצד השני מתכוונת לקחת כל מה שהוא מציע עד שכנראה אני לא אוכל יותר ואברח או אשתגע ואאבד את השפיות. אחד מהם בהחלט יקרה, זו הייתה קבעתי הסופית בזמן שפתחתי את המזוודה שלי מחפשת דבר מה ללבוש.

בסוף עיניי נחו על ג'ינס ארוך וחולצה קצרה עם הדפס מקדימה, אני בהחלט מקווה שאני אצליח להנעת מהשהות שלי כאן. ״אני מוכנה״ אמרתי ונעמדתי לצידו. הוא לא זז, אלא רק התכתב עם מישהו.

הוא כיבה את הנייד והביט אליי ושפתיו התעקלו לחיוך קטן. אני לא אומרת דבר. הוא לוקח את כף ידי ואוחז בה ואני מורידה את מבטי לעבר ידינו המנוחות זו בזו והוא לוקח אותי החוצה. אני מופתעת מידי מכדי להתנגד. אני מוצאת את עצמי מתלהבת כמעט מכל דבר.

אני בהחלט נראית כמו תיירת אבל לא אכפת לי. אני מקפצת מעלה ומטה בכל מקום ואש מפנק אותי בכך שהוא קונה לי כמעט כל דבר שאני מניחה עליו את העין ולבסוף אני גוררת אותו בשביל שלא ימשיך עם המסע קניות המאולתר.

כמובן שזה לא באמת עוזר והוא מוצא דרך לקנות לי דברים פה ושם ובסוף אני מתייאשת ומתחילה להחזיר את הדברים שהוא קנה. הוא לבסוף מבין ולוקח אותי לעבר מסעדה שלטענתו היא הטובה ביותר באזור. כמובן שאני לא מתווכחת כי אני הרי לא יודעת מה טוב ומה לא.. 

מעולם לא הייתי כאן, למעשה לעולם לא הייתי מחוץ לעיר הולדתי. ״תודה לך״ אני אומרת כשאנחנו חוזרים בחזרה למלון. ״זה היה מדהים״ הוא מחייך עליי בפשטות ומושך בכתפיו. ״זה היה נחמד להסתובב איתך״. היא משיב ואינו יודע מה מילים אלו עושות לי.

אני נותנת לו חיוך קטן שאינו מראה את האושר שאני חשה מבפנים. ״יש משהו נוסף שתרצי?״. הוא שואל בכנות ומביט לעיניי. אני מושכת בכתפיי ונושכת מעט את השפה שלי ״יש משהו שאני יכולה לחשוב עליו״. אני מפלרטטת ללא בושה.

״אמרתי לך לא לעשות את זה״ ידו אוחזת בידי כבחבל הצלה והוא גורר אותנו לעבר החדר המשותף שלנו.

הוא אפילו לא מחכה שניכנס פנימה והוא תוקף את שפתיי.
~~~
בעיקרון רציתי לעלות לכם בסופ"ש אבל הייתי כל כך חולה שאפילו לא יכלתי להוציא את היד מתחת לשמיכה.
כנראה שנדבקתי במשהו, בטול.
תהנו מהפרק ונתראה בפרק הבא.
באהבה,
וויט א'נגל.