Limits

פרק 24

פרק 24

״האמת שאני תכנתי רק את מה שאלבש, לא מה יקרה לאחר מכאן,״ אני אומרת בתמימות ומעפעפת בעיניי לעברו. אני נצמדת יותר יותר בכיוון הירכיים ומרגישה כבר את הבליטה המוכרת במכנסיו. אנחנו משחקים משחק ואני לא מתכוונת לוותר בדיוק כפי שהוא לא מתכוון. ״את בטוחה שאת רוצה לתת בידי את ההחלטה?,״ אזהרה בעיניו. אני אולי אצטער על זה, אבל לא אכפת לי, לא כרגע.

אני מושכת בכתפיי בחוסר אכפתיות והוא מצמיד אותי יותר, ידו חולפת על גבי החשוף ומעוררת את כל גופי לחיים, עורי סומר תחת מגע אצבעותיו הקרירות על עורי ואני משתוקקת אליו. אצבעותיו עוברת על עמוד השדרה שלי עד לצווארי, הוא אוחז בי ומצמיד אותי אליו. פיו כנגד שלי ואני נמסה לחלוטין למגע.

הוא מנשק אותי עם כל התשוקות האפלות שאפשר עם הצורך, עם השתוקקות שאפשר לבקש וכל מה שאני רוצה ברגעים אלו זה התמוססת המבורכות. כל העולם רועד ונע סביבו ועונג מורגש בכל אחד משרירי גופי. הוא כל כך טוב. אני רוצה אותו אלוהים אני רוצה שיפשיט ממני את השמלה ויקח אותי לגבהים חדשים של עונג.

אני מוצאת את עצמי כורכת את ידי סביבו ורוכנת יותר לעברו. ששפתיו יקחו אותי שלשונו תגרור את שלי, אני רוצה אותו אני רוצה את המגע שלו על גופי. אני יודעת שבשבילו אני כנראה רק סקס זמין וטוב ולא מעבר, אבל לא אכפת לי. אני אתן לו הכל גם אם זה אומר לא לקבל כלום בתמורה, אני מוכנה לקבל ממנו כל דבר שיתן לי.

אולי צודקים האנשים שאומרים שתשכבי בפעם הראשונה עם מי שאת אוהבת, כי הלב שייך לו בכל מקרה לאחר שאת שוכבת איתו. ״תזיין אותי,״ אני אומרת. הלהט בקולי כל כך ברור שאני קופצת עליו ונועלת על אגנו את קרסוליי. הוא מסתובב ומפיל אותי על ישבני על המיטה ומתקרב אליי. ״את זו שנתנה לי את האפשרות להחליט,״ הוא לוחש ואני לא מבינה מה המטרה של משפט זה.

הוא מקים אותי על רגליי ולוחש שוב. ״אז עכשיו את תעשי כל מה שאני ארצה,״ אלוהים, מה הוא הולך לעשות לי? הוא הולך לעבר הטלוויזיה ומדליק אותה. שירים קלאסיים ושקטים נשמעים, הוא צוחק עליי? איך הוא בכלל מסוגל לשמוע שירים שלפני רגע בקשתי ממנו שידפוק אותי?

אני נשבעת שיש לו ביצים של ברזל. אני מביטה בו בחוסר אמון שהוא מושיט את ידו לעברי, הוא חייב לצחוק, אין סיכוי שהוא רציני. אני סורקת את פניו ומביטה בו, הוא רציני לגמרי. ״אני לא יודעת לרקוד״ אני מלמלת פתאום נבוכה מאוד מהסיטואציה. ״אני אלמד אותך,״ הוא מחייך אליי חיוך מרגיע ואני כרגע מאמינה לו ולכן אני מניחה את ידו בידי.

כל הלהט והתשוקה החייתית שהייתה לפני דקות נעלמה. במקומה נשאר משהו אחר, משהו עדין יותר, משהו יפה יותר, כמו נחל הזורם באטיות על גופי. כך ידו חולפת עליי וזה מרגיש נחמד. המוסיקה לוקחת אותי הרחק מכאן למקום טוב יותר. אני עוצמת את עיניי ונותנת לה לזרום לנשמתי. הוא מוביל אותי ואני עוקבת אחריו.

אנחנו לא מדברים כי אין צורך במילים, זה מרגיש כל כך נכון. זה רק אנחנו בלי שום דבר מעבר, לא שותפים, לא רוצח ובחורה זרוקה שנאספה מהרחוב. זה אנחנו בלבד, אני והוא.

~~~

אני כל כך מצטערת שאני מפרסמת פרקים בתדירות נמוכה, 

הזמן שלי הוא בעיקרון בלתי מושג, בחיי, אני רצה ממקום למקום שאפילו זמן לישון לא נשאר לי.

שלא נדבר על אוכל, אני נשארת רעבה חצי יום וקולטת שלא אכלתי שאני תקועה באיזו תחנה נידחת הרחק מאוכל.

בקיצור החיים שלי הפכו למין מרדף מטורף והזוי.

מקווה שתהנו מהפרק.

באהבה, 

וויט א'נגל.