פרק 18
אני אשמח מאוד לדפוק את הראש בקיר ולא לענות למסוממת הזו, אבל אני חייבת, אלוהים יקר שלי, אני חייבת! אני נאנחת ומושיטה את ידי לעברו והוא מניח את הפלאפון המצלצל בידיי. אלוהים איזה שיר רועש איך הייתי מסוגלת לסבול את זה? אני מרגישה את האוזניים שלי עולות בלהבות, זה נורמלי? כי זה לא נראלי. אני מחליקה את היד שלי על המסך בעירפול לא ברור ומצמידה את הפלאפון לאוזניי.
אני שומעת מהצד השני צרחות שגורמות לי להרחיק את הפלאפון מאוזני. אלוהים היא לא למדה לדבר בשקט, למה לצרוח? אבל אז אני מבינה. היא נמצאת במקום מלא באנשים, היא לא לבד, איפה היא? ״מיס קליין?,״ אני שומעת קול גברי ברור מהצד השני, קול שגורם לי להזדקף מיד. ״כן, מי זה בבקשה?״.
״שלום לך, אני גייב ווילמס. אמך נמצאת כאן במעצר עקב שימוש בסמים, היא ביקשה שנתקשר אלייך על מנת שתשלמי על שחרור בערבות,״ הוא אומר ואני פשוט צוחקת, אולי זה בגלל שהראש שלי כואב או האלכוהול מאתמול או בגלל האומץ שלי, אני לא יודעת אבל מה שאני אומרת כנראה מזעזע אותי אבל לא באמת אכפת לי.
״אני לא הולכת לשלם על שיחרור בערבות בשבילה, היא יכולה להישאר שם. סוחרי סמים שעליהם היא מבזבזת את כל הכסף שלי יכולים לשלם בשבילה, אני כל כך סיימתי!,״ אני אומרת ומנתקת את הפלאפון. אין בי מספיק כוח כדי לשמוע את תשובתו וגם לא באמת אכפת לי. אני זורקת את הפלאפון ונשכבת על המיטה. אש מתיישב לידי.
״הכל בסדר?,״ אני רק מושכת בכתפיי ואומרת באנחה. ״כן, עכשיו הרבה יותר טוב,״ הוא לא אומר דבר רק מושיט את הספל קפה והכדור. אני בולעת אותו ושותה את הקפה שמחליק בתוך הקנה שלי ומחמם אותי. את שאר היום אני מעבירה בין המטבח למיטה כמו זומבי. בערך לקראת הערב אני מרגישה כמו אנושית שוב.
אני יורדת ואש יושב על הספה עם הטלוויזיה דלוקה, סרט אקשן, אני מניחה. אני מתיישבת לצידו בשקט. הוא רואה אותי ומעביר את הטלוויזיה על מצב השתק. אני מסיטה את מבטי לעברו בשאלה והוא מסתובב לעברי כשעיניו נעוצות בשלי. ״אתמול הייתה הפעם האחרונה שאני נותן לך להשתכר ככה,״ הוא אומר ערני מביטה לעברו בהיסוס.
הוא מניד בראשו נותן לי את האישור לדבר ואני נאנחת ואומרת, ״אני לא יודעת אם זה טוב או רע, אני באמת לא יודעת איך להתייחס לזה״. הוא מגחך, ״אל תדאגי, אני בטוח שתשני את דעתך לשם ולשם בהמשך הדרך,״ אני נאנחת ומהנהנת יודעת שהוא צודק. ״אז מה הולך לקרות?,״ אני שואלת.
חיוך זומם ומסתורי מופיע על שפתיו, ״אל דאגה יקירה, מחר את תדעי כבר הכל.״.
~~~
אני מתלבטת קשות מה לעשות אם הסיפור, להוריד אותו? לפרסם אותו למרות כמות הקוראים הולכת ומתמעטת?
באמת שאני לא יודעת...
אז לבנתיים אתם תהנו מפרק, כי זה לא מובן מאליו!
ואני יקח קצת זמן למחשבה.
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Limits
Romansa✯הסתיים✯ #ספר ראשון limits #ספר שני over the shoulder אין גבולות. לא אצלי. אני אעשה הכל כדי לשרוד. זה מה שלמדתי, זה מה שאני יודעת ואני לא מתכוונת למות. אני מתכוונת לשרוד. ~~~ אמה קליין עובדת באכסניה שמאפשרת עסקים מפוקפקים להתקיים בה. אימה לו...
