דפיקה על הדלת בחדר במעונות, שהיה כמעט ריק מכל האריזות שעשינו, הפחיד את זואי ואותי.
היא הלכה את הדלת ופתחה אותה, השרשרת עוצרת מהדלת להיפתח יותר מידי.
"זה אני הארי! איפה ריילי? אתן שתיכן בסדר?!"
זואי הסתובבה והביטה בי. הנהנתי אלייה, נותנת לה אישור לפתוח את הדלת. הוא נכנס, סוגר את הדלת מאחוריו. "אלוהים אדירים," לחשתי, רצה אל הארי. הוא התכווץ, מחליק על הדלת. "זואי?! תחבושות!" החולצה הלבנה והמכופתרת שלו הייתה מגואלת בדם.
היא רצה לחדר האמבטיה את ערכת העזרה הראשונה יחד עם מגבות. לקחתי מספיק שיעורי רפואה בשביל לזכור איך לעזור לפצעים וחתכים.
"זואי, דקרו אותו!" בכיתי, מביטה בה.
"ל-לא," הוא התנשם. "יותר כמו חתך."
"הארי, החתך עמוק. תוריד את החולצה שלך."
"ריילי-"
"הארי!"
שנינו בהינו אחד בשנייה, המבט שלו יותר כועס משלי.
בהיסוס, הוא באיטיות פתח את כפתורי חולצתו. "אתה חושב שאתה יכול לעמוד?"
"אני לא יכול," הוא לחש, דמעות מופיעות בעיניו. "בסדר, תשכב."
"אני מתקשרת לפרמדיקים." זואי לקחה כרית, זורקת לי אותה. דחפתי את הכרית מתחת לראש של הארי והיא לקחה את הטלפון שלה.
ניקיתי את החתך שלו עם מפית לחה, הנשימה שלי רועדת והדם שלו נספג במפית. הדבקתי מפית מחטאת למגבת ולחצתי אותה לחתך שלו, נשימה חנוקה נפלטה משפתיו.
העיניים שלי סקרו את פלג גופו העליון והסמקתי. זה לא הזמן הנכון להתלהב מהגוף שלו.
העיניים שלו היו עצומות והייתי שמחה שהן ככה. זה נתן לי הזדמנות להביט בקעקועים שלו.
"זה ישרוף מעט," לחשתי. "אני יודע." הוא עיוות את פניו.
לחצתי את זה לעור שלו שוב והוא התכווץ, מביט בי. העיניים שלו הראו כאב אבל הוא רק נשך את השפה התחתונה שלו. נשענתי אליו כדי להעביר את האגודל שלי על החתך הקטן שעל הלחי שלו.
"איך זה קרה?"
הוא משך בכתפיו. "הוא בטח חתך אותי כשנלחמתי בחזרה. הגיבוי שלי הציל אותי," הוא התנשם.
זה אומר שאם הגיבוי שלו לא היה מגיע בזמן, הארי יכול היה להיהרג.
הארי יכול היה להיהרג.
המחשבה על זה גרמה לבטן שלי לכאוב וקימטתי את מצחי. "אני בסדר, ריילי," הוא מלמל.
לאחר שניקיתי את החתך שלו, הנחתי תחבושת גדולה על החתך. הוא לקח נשימה עמוקה ופקח את עיניו, מביט בתחבושת הכהה.
YOU ARE READING
Haphephobia (Harry Styles AU)
Fanfictionהיא מפחדת ממגע. - [הכותבת: banana_1dx] [תודה ל: Melodia2 על הכריכה]
