Haphephobia (Harry Styles AU)

eleven

״ריילי, קומי."

מצמצתי מספר פעמים לפני שקפצתי ."אלוהים אדירים זה אמיתי." לחשתי. "הייתה התקפה במסיבת סיום הלימודים."

"ידעת!" לגלגתי, נעמדת. לסתו של הארי ננעלה. "הזיכרון שהגעת למסיבה, ידעת שמשהו כזה הולך לקרות!"

"ריילי, את אומרת שטויות." הוא קבע בפשטות. איך הוא יכול להיות כל כך רגוע?!

"לא ידעתי שהולך לקרות משהו עד שהתקשרו אליי. אני נשבע."

צנחתי בחזרה על המיטה.

"ריילי, אמרת לי שאת סמכת עליי. את צריכה לסמוך עליי בזה."

השפתיים שלי נפערו בזמן שהוא בהה אל תוך עיניי. יכולתי להרגיש כל חלק בי מתכווץ והאזעקה שבמוח שלי נכבתה. הרעש הצורם שבראשי גרם לי להתרחק ממנו.

נעמדתי שוב ולקחתי את הג'קט שלי. "אני אהיה בטוחה עם זואי."

"ריילי-"

"הארי," נהמתי, מגלגלת את עיניי. "ריילי, את לא בטוחה!"

"ואני בטוחה איתך?  הם ירדפו גם אחרייך, הארי." לעגתי, מכניסה את רגליי אל הנעליים שלי ולוקחת את התיק שלי. הוא הגיע אליי ואחז בפרק כף ידי. התנשפתי, העיניים שלי נעצמות. אבל לא עצרתי אותו. הוא היסס לפני שאחז גם בזרוע השניה שלי. "אני רוצה לעזור לך. בבקשה, תני לי."

העיניים שלי נפקחו והדבר הראשון שראיתי זה השפתיים שלו.

השפתיים שלו נפערו והרמתי את מבטי לעיניו שהתחננו בשבילי לדבר. "אני לא יוד-"

"את רוצה להיות בטוחה אה?" הוא שאל, מתחיל להיות חסר סבלנות. לקחתי צעד אחורה, בולעת את הגוש בגרוני לפני שמהנהנת. "ריילי," הוא התחיל, נאנח. "רק תסמכי עליי."

היססתי לפני שלחשתי כן קטן.

"הכנתי ארוחת בוקר," הוא אמר בשקט לאחר כמה דקות של שקט. "אני לא רעב-"

"ריילי..." הוא שילב את ידיו על החזה שלו. "אלוהים אדירים, אל תתנהג כמו אבא שלי!" נזפתי.

וחזרנו לנקודת ההתחלה.

נהמה עזבה את פיו כשדחפתי אותו כדי להיכנס לחדר האמבטיה.

הוא הלך אחרי אבל נעצר כשטרקתי את הדלת. "ריילי, אנחנו נצטרך לשתף פעולה אחד עם השנייה!" הוא נהם. "אני רוצה לחיות לבד!" נזפתי. "אני הולך לסיים את הלימודים ואני נשארת בקמפוס!"

"ריילי,"הוא הזהיר, מסובב את ידית הדלת אבל לא יכול לפתוח אותה.

"ריילי! תפתחי את הדלת הארורה!" הוא צעק. נשענתי נגד הדלת ודמעות המשיכו לחמוק מעיניי. לפתע, הוא סיבב את ידית הדלת ושמעתי מפתחות מצלצלים. הדלת נפתחה ושלושה בנים נכנסו. דוד שלי הביט בי ואחז בזרוע שלי.