Haphephobia (Harry Styles AU)

seventeen

הייבבות שלי מילאו את הרכב השקט. התאמצתי כל כך כדי לא לבכות. הארי המשיך לנהוג. נזפתי בו, אמרתי לו לעזוב אותי וזה מה שעשה.

הוא המשיך להביט בי עם דאגה בעיניו. עצמתי את עיניי, לקחתי נשימה עמוקה לפני שנשברתי שוב. הרכב חרק והארי יצא מהרכב, רץ לצד שלי. הוא עזר לי לצאת, מתעלם מהשאלות שלי.

הרכב עצור בצד והתיישבנו על הרצפה, מביטים בוולברהמפטון. השלט ברוכים הבאים לוולברהמפטון תפס את תשומת לבי.

"תנשמי ריילי," הוא אמר בשקט. "סטיילס, אנחנו צריכים להביא אותה ל-"

"טומלינסון, אתה לא רואה אותה עכשיו?!" הוא נזף. "תן לה זמן." הארי המשיך. לקחתי נשימות עמוקות, מנסה להחזיק את הנשימה שלי. הארי ליטף את גבי והושיט לי בקבוק מים. רק זזתי ממנו מעט ובקושי שתיתי מים.

"את רותחת," הוא אמר בשקט. "הראש שלי כואב," התכווצתי. הוא מחץ את כף ידו למצח שלי ומשך אותי קרוב יותר אליו. התעלמתי מזרועותיו סביבי. לפעם אחת, נתתי לו לנחם אותי מכיוון שהייתי צריכה את זה.

"כשנגיע לבית החדש תוכלי לקחת אדוויל וללכת לישון."

זה שיכנע אותי מספיק בשביל לקום. הארי גם נעמד ועקב אחרי. התיישבתי במושב האחורי ולקחתי כרית מהמושב הקדמי, מניחה אותה מתחת לראשי ושוכבת. "נוח לך?" הארי שאל. רק הנהנתי לפני שעצמתי את עיניי ושמעתי את ההמהום השקט של הרכב.

\

"בוקר טוב," הארי בירך כשנכנסתי למטבח רעננה יותר.

המקום החדש היה יפה. הרבה יותר מהקודם. יש יותר מקום בפנים ויותר בחוץ אבל אני בספק שהארי יתן לי לצאת. התיישבתי לידו, נותנת לו להניח בייגל מולי. "תודה."

הוא הנהן.

בהיתי בצלחת שלי לפני שהרמתי את הבייגל, מנגבת את התוספת של גבינת השמנת. "איך את מרגישה?"

"חולה," מלמלתי. "חולה מהסוג של הקאות או חולה מהסוג של עייפה?"

"שניהם?" משכתי בכתפיי. הוא נאנח. "אנחנו תחת פיקוח. הבית מוקף בעמיתים שלי," הוא אמר בשקט. "אף אחד לא יכנס."

"אני יודעת," עניתי. "אני סומכת עלייך."

"אני יודע שאת סומכת עליי," הוא אמר במהירות. "אני רק רוצה לוודא שאת בסדר."

רק הנהנתי, בוהה בו.

"אמא שלי עבדה במוטל הזה... וזה לא היה מוטל זה היה בית זונות," בלעתי את הגוש בגרוני. "לעזאזל, אני מצטע-"

"לא, זאת לא אשמתך. לא ידעת. גם אני לא עד שנזכרתי בו," לחשתי, העיניים שלי נעצמות לגמרי.

"ריילי, האם הוא-"

"כן," התנשמתי. צמרמורות עברו במורד עמוד השדרה שלי והנדתי בראשי, צוחקת מעט. "החיים שלי כל כך מסובכים," הקול שלי נשבר, דמעות חמות עלו לעיניי. "תסלח לי." דחפתי את הצלחת שלי מעט, עמדתי מהמקום שלי והלכתי במהירות אל חדר האמבטיה.